וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ (פ)
פרקי דרבי אליעזר
נֹחַ מָסַר לְשֵׁם וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה וְנִקְרָא כֹּהֵן. וְכִי שֵׁם בֶּן נֹחַ כֹּהֵן הָיָה? אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בְּכוֹר וְהָיָה מְשָׁרֵת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, לְפִיכָךְ נִקְרָא כֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): ״וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם״ וְכוּ'. וְשֵׁם מָסַר לְאַבְרָהָם וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר הַשָּׁנָה וְנִקְרָא כֹהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): ״נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם״. וּמִנַּיִן שֶׁמָּסַר שֵׁם לְאַבְרָהָם? שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ד): ״עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק״. אַבְרָהָם מָסַר לְיִצְחָק וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, יא): ״וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ״ שֶׁנִּכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר. יִצְחָק מָסַר לְיַעֲקֹב וְנִכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וְעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה. יָצָא יַעֲקֹב לְחוּצָה לָאָרֶץ וּבִקֵּשׁ לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״יַעֲקֹב, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֲרֵי יִצְחָק אָבִיךָ הוּא יְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בָּאָרֶץ״, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה, ט): ״וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ״. וְלָמָּה עוֹד? שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה נִגְלָה עָלָיו וּמְנָעוֹ מִלְּעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּכְשֶׁבָּא לָאָרֶץ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״קוּם עַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב״ וְכוּ' ״וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ״ עַל שֶׁנִּכְנַס בְּסוֹד הָעִבּוּר וּבֵרְכוֹ בִּרְכַּת עוֹלָם. מִכָּאן אָמְרוּ: אֲפִלּוּ צַדִּיקִים וַחֲכָמִים בְּחוּץ לָאָרֶץ וְרוֹעֵה צֹאן וּבָקָר בָּאָרֶץ, אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל יְדֵי רוֹעֵה צֹאן וּבָקָר. אֲפִלּוּ נְבִיאִים בְּחוּץ לָאָרֶץ וְהֶדְיוֹטִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא עַל יְדֵי הֶדְיוֹטִים שֶׁבָּאָרֶץ. גָּלוּ לְבָבֶל, הָיוּ מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל יְדֵי הַנִּשְׁאָר בָּאָרֶץ. לֹא נִשְׁאַר אֶחָד בָּאָרֶץ, הָיוּ מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּבָבֶל. עָלָה עֶזְרָא וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ וְרָצָה יְחֶזְקֵאל לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּבָבֶל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״יְחֶזְקֵאל, אֵין לְךָ רְשׁוּת לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה בְּחוּץ לָאָרֶץ. הֲרֵי יִשְׂרָאֵל אַחֶיךָ וְהֵם יְעַבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה״, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, יז): ״בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִין עַל אַדְמָתָם״, שֶׁלָּהֶן הִיא לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה.