מלכים ב כ:ג מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), פסיקתא דרב כהנא ופרקי דרבי אליעזר

תניא א״ר שמעון בן אלעזר בשביל (מ״ב כ ג) הטוב בעיניך עשיתי מה אות בשביל מה אות נכרים אכלו על שלחנו בשביל נכרים שאכלו על שלחנו ומשמש עליהם גרם גלות לבניו מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה כל המזמין עכו״ם לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו שנאמר (ישעיה לט ב) ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. (שם) וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים וגו׳ אמר רב מאי בית נכתה אשתו חשקתה עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ורבי יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להם:

[ד] סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך (במדבר שם). ר' יוסה בר' חנינה ור' שמואל בר נחמן. חד א', אמ' הקב"ה למשה ממצרים ועד הנה (במדבר יד:יט) הן לא חטון קדמיי. וחרנה א', א' משה לפני הקב"ה רבון העולמים ממצרים ועד הנה, והן לא שרית ושבקת להון לדעבר, שרי ושבק להון לדאתי. א"ר אלכסנדרי לשנים שהושיטו דוסיס למלך, אחד הושיטה לשמו יצאת לשם זקינו, ואחד הושיטה לשם זקינו ויצאת לשמו. חזקיה הושיטה לשמו, אנא י"י זכור נא את אשר התהלכתי לפניך וג' (מ"ב כ:ג), ויצאת לשם זקינו, וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי (שם שם ו). משה הושיטה לשם זקינו ויצאת לשמו. הושיטה לשם זקינו, זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וג' (שמות לב:יג). ויצאת לשמו, ויאמר י"י סלחתי כדבריך (במדבר יד:כ). חסילה.

הַמּוֹפֵת הַשְּׁבִיעִי, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא הָיָה אָדָם חוֹלֶה וְיִחְיֶה וְיַעֲמֹד מֵחָלְיוֹ, עַד שֶׁבָּא חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלוֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ. הִתְחִיל מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: ״אָנָּא ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְצִדְקָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי״. וְנֶעְתַּר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנְנִי מוֹסִיף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, תֵּן לִי אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה'״. אָמַר לוֹ: ״אָחָז אָבִיךָ כּוֹבֵשׁ בַּמַּזָּלוֹת הָיָה וְהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה לַשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁמֶשׁ הָיָה בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו וְיָרַד בְּמַעֲלָיו עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם רוֹצֶה אַתָּה יֵרֵד עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אוֹ יַעֲלֶה עֶשֶׂר מַעֲלוֹת״. אָמַר לְפָנָיו: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לֹא אוֹתָן הַמַּעֲלוֹת שֶׁיָּרַד יַחֲזֹר וְיַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יָשׁוּב הַצֵּל אֲחוֹרַנִּית בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה״. וְנֶעְתַּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה״. וְרָאוּ כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ וְתָמְהוּ שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְשָׁלְחוּ לִרְאוֹת אֶת הַמּוֹפֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל הַמְּשֻׁלָּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ אֶת הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ״.