מלכים ב כ:ו מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), תנחומא בובר ופסיקתא דרב כהנא

טו תַּנְיָא, שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: מָצָאתִי מְגִלַּת יוֹחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָתוּב בָּה: אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת־אִישׁ. וְכָתוּב בָּהּ: מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי. וְכָתוּב בָּהּ: מְנַשֶּׁה הָרַג אֶת יְשַׁעְיָה. אָמַר רָבָא: מֵידַן דַּיְנֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: (שמות ל״ג:כ׳) "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי", וְאַתָּה אָמַרְתָּ: (ישעיהו ו׳:א׳) "וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: (דברים ד׳:ז׳) "מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", וְאַתָּה אָמַרְתָּ: (ישעיהו נ״ה:ו׳) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאוּהוּ" וְגוֹ'. מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר: (שמות כ״ג:כ״ו) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא", וְאַתָּה אָמַרְתָּ: (מלכים ב כ׳:ו׳) "וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה". אָמַר יְשַׁעְיָה: יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּלָא מְקַבֵּל מַה דְּאֵימָא לֵיהּ, וְאִי אֵימָא לֵיהּ, לִישַׁוְיֵהּ מֵזִיד. אָמַר שֵׁם אִיבְלַע בְּאַרְזָא, אַתְיוּהָ לְאַרְזָא וְנַסָרוּהוּ, כִּי מָטָא לַהֲדֵי פּוּמָא, נָח נַפְשֵׁיהּ, מִשּׁוּם דְּאָמַר: (ישעיהו ו׳:ה׳) "וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יֹשֵׁב". מִכָּל מָקוֹם קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי? "וָאֶרְאֶה אֶת ה'", כִּדְתַנְיָא: כָּל הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. (שם נה) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ", הָא, בְּיָחִיד הָא, בְּצִבּוּר. וְיָחִיד אֵימַת? אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְיוֹם־הַכִּפּוּרִים. "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא", תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא", אֵלּוּ שְׁנֵי דּוֹרוֹת, זָכָה, מַשְׁלִימִין לוֹ, לֹא זָכָה, פּוֹחֲתִין לוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכָה, מוֹסִיפִין לוֹ, לֹא זָכָה, פּוֹחֲתִין לוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה"! אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי נָבִיא עוֹמֵד וּמִתְנַבֵּא: (מלכים א י״ג:ב׳) "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ", וַעֲדַיִן לֹא נוֹלַד מְנַשֶּׁה. וְרַבָּנָן, מִי כְּתִיב: "נוֹלָד מֵחִזְקִיָּה"? "לְבֵית דָּוִד" כְּתִיב! אִי מֵחִזְקִיָּה נוֹלָד, אִי מֵאִינַשׁ אַחֲרִינָא:

גמרא משנגנז לא קתני אלא משניטל תנן כמ״ד ארון גלה לבבל דתניא רבי אליעזר אומר ארון גלה לבבל שנאמר (ד״ה ב׳ לו י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳. ר״ש בן יוחאי אומר ארון גלה לבבל שנאמר (מלכים ב׳ כ ו) לא יותר דבר אמר ה׳ אלו עשרת הדברות שבו ר׳ יהודה בר אילא אומר ארון במקומו נגנז שנא׳ (ד״ה ב ה ט) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה ופליגא דעולא שאל ר׳ מתיא בן חרש לר״ש בן יוחאי ברומי וכי מאחר שר״א מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל ראשונה הא דאמרן ויבאוהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳. שניה מאי היא דכתיב (איכה א ו) ויצא מן בת ציון כל הדרה. (דף נד) מאי כל הדרה חדרה. אתה מה אתה אומר אמר לו שאני אומר ארון במקומו הוא נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה עד היום הזה:

ויוסף אברהם ויקח אשה. זש"ה והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד (איוב ח ח), ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אלעזר הקפר מכאן את למד שתוספתו של הקב"ה יותר מן העיקר, אברהם מקדם לא הוליד אלא יצחק, כשהוסיף לו הקב"ה הוסיף לו יותר, שנאמר ותלד לו (בראשית כה ב), כן את מוצא באדם הראשון כי ילדה לקין ילדה ואח"כ ותוסף ללדת (שם ד ב), וכן את מוצא ברחל ילדה ליוסף ואמרה יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), הוסיף לה בנימין ותומתו, מנין כן, זה לך בן אין כתיב כאן, אלא כי גם זה לך בן (שם לה יז), וכן את מוצא בחזקיהו המלך כל ימי מלכותו י"ד שנה, וכשהוסיף לו הקב"ה הוסיף לו ט"ו שנה, הנני (מוסיף) [יוסף] על ימיך [חמש עשרה שנה] (ישעיה לח ה). וכשראו הנביאים שתוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר, התחילו לברך את ישראל בתוספת, משה אמר [ה' אלהי אבותיכם] יוסף (ה') עליכם [ככם וגו'] (דברים א יא), דוד אמר יוסף ה' עליכם (תהלים קטו יד). אף לעולם הבא הקב"ה קונה לעמו בתוספת, שנאמר והיה ביום ההוא יוסף ה' שנית ידו (ישעי יא יא).