משלי א:י מדרש: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי ואגדת בראשית

לא תחמד ולהלן הוא אומר (דברים ה' י"ח) לא תתאוה לחייב על תאוה בפני עצמה וחמדה בפני עצמה מניין התאוה אדם סופו לחמוד שנ' לא תתאוה ולא תחמוד: מניין חמד אדם סופו לגזול שנ' (מיכה ב' ב') וחמדו שדות וגזלו: תאוה בלב וכן הוא אומר (דברים י"ב כ') כי תאוה נפשך: וחמוד במעשה וכן הוא אומר (שם ז' כ"ה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: יכול לא יתאוה על בתו ליטלה ת"ל אשת רעך מה אשת רעך שהיא אסורה לך אף כל דבר שאסור לך: אי מה אשת רעך שחייבין עליה מיתת בית דין אף אין לי אלא דבר שחייבין עליו מיתת בית דן ת״ל ביתו ושדהו (ע' דב' ה' י"ח) או מה אלו מיוחדן שנקנין בכסף ובשטר ובחזקה אף אין לי אלא דבר שנקנה בכסף ובשטר ובחזקה ת"ל עבדו ואמתו: או מה אלו מיוחדן דברים שהן בקרקע אף אין לי אלא דבר שהוא בקרקע ת"ל שורו וחמורו () או מה אלו מיוחדין ששמירתן עליך אף אין לי אלא דבר ששמירתו עליך מניין לא יתאוה למקלו ולא יתאוה למנעלו ולא יתאוה לפונדתו ת"ל וכל אשר לרעיך: יכול לא יאמר לאוי עיני כעינו לאוי שערי כשערו ת״ל שורו וחמורו עבדו ואמתו ביתו ושדהו מה אלו מיוחדין דברים שאפשר להן לבא תחת ידיך וחבירך חסירן אף אין לי אלא דבר שאפשר לו לבא תחת ידיך וחבירך חסירן: ד"א לא תחמד אשת רעיך עבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לריעיך יש לך מי שהוא חומד את כל הדברים האלו אלא מתוך שהוא בא על אשת חברו ויולדת בן זכר בעלה סבור שהוא בנו נמצא מוריש לו ביתו ושדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו וכל אשר לרעך: אלו הן עשר הדברות אנכי ולא יהיה לא תשא וזכור כבד ולא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה דברי ר' חנינה בן גמליאל וחכמים אומרין עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה חמשה כנגד חמשה: לא תרצח כנגד אנכי מלמד שכל הרוצח כאלו ממעט בדמות: לא תנאף כנגד לא יהיה מלמד שע״ז שקולה כנגד ניאוף וכן הוא אומר (ירמיה ג' ט') והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ: לא תגגב כנגד לא תשא שכל הגונב סופו לישבע: לא תענה כנגד זכור כויכול אמר הקב"ה אם העדת על חברך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת שלא בראתי עולמי בששת ימים ולא נחתי בשביעי: לא תחמד כנגד כבד שכל החומד אשת חברו עולה ממנה בן מכבד את מי שאינו אביו ומקלל את אמו: יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן ת"ל לא תרצח לא תנאף לא תנגב לא תענה לא תחמד לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו אם כן למה נאמר להלן (דברים ה' י״ז) לא תרצח ולא תנאף ולא תגנב ולא תענה ולא תחמד מגיד שכלן תפוסין זה בזה פרץ אדם באחד מהן סופו לפרוץ בכולן: מניין רצח אדם סופו לנאוף דכתיב (משלי א' י') בני אם יפתוך חטאים אל תאבה אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם גורלך תפיל בתוכינו כיס אחד יהיה לכולנו: ומניין נאף סופו לגנוב וכתיב (תהלים נ' י"ח) אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך: מניין גנב סופו לבוא לידי שבועת שוא דכתיב (משלי כ"ט כ"ד) חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד:

[ב] ד"א ויסע משם אברהם. זש"ה לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא (תהלים כו ד). עם מתי שוה אלו אנשי סדום וחברותיה, ועם נעלמים לא אבוא, זה לוט ובנותיו, מה כתיב למעלה אל תביט אחריך (בראשית יט יז). לא כשם שאתה תולה עיניך בזונות, שנאמר כי בעד אשה זונה וגו' (משלי ו כו). אמר להן מה אעשה, אמרו לו לך אצל אברהם, שנאמר ההרה המלט וגו' (בראשית יט יז), זה אברהם שנקרא הר, שנאמר שמעו הרים (מיכה ו ב), אמר לו אברהם צדיק גמור הוא ואיני יכול לילך אצלו, שנאמר ואנכי לא אוכל וגו' (בראשית יט יט), למה, שכל זמן שהיתה סדום ועמורה, הייתי יושב בתוכה ונראה ביניהן צדיק, והיה הקב"ה מסתכל במעשי ובמעשיהם והייתי נראה צדיק מהן, אבל עכשיו אם אלך אצל אברהם, הוא צדיק שלם, ואם יסתכל הקב"ה במעשיו ובמעשי, אם נמצאתי רשע בעיניו הוא עוקרני, לפיכך ואנכי לא אוכל וגו'. אלא הנה העיר הזאת וגו' (בראשית יט כ). כל הדברים הללו היה עושה כדי שילך למערה לעסוק בעריות. שנאמר ויעל לוט וגו' ותאמר הבכירה וגו' (שם שם ל ולא). ומתחילה כשהיה עם אברהם היה מתאוה לזנות כשאמר לו אברהם אל נא תהי מריבה ביני וגו'. הפרד נא וגו' (שם יג ח וט). מיד וישא לוט את עיניו וגו' (שם שם י) אין וישא אלא שנתאוה לזנות, שנאמר ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט ז). וירא את כל ככר וגו' (שם יג י), כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו). כי כלה משקה (בראשית יג י). ותשקין וגו' (שם יט לג), שמתחילה היה מתאוה לזנות, לפיכך אמר אברהם הפרד נא מעלי וגו', והיה לוט סבר שחוטא ואין אדם יודע. אמר ר' ברכי' אמר הקב"ה ללוט מה את סבור שאת חוטא ואין אדם יודע חייך יהו קורין בכל שנה ושנה ותהרין שתי וגו' (בראשית יט לו), וכן שלמה אמר לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע (משלי יח א), כיון שראה אברהם אמר מה אני מבקש מאלו, מיד ויסע [משם] אברהם (בראשית כ א), לכך נאמר ועם נעלמים לא אבוא (תהלים כו ד), ואלו הי' הקב"ה דן כמעשיהם, היו בנות לוט ראויות לישרף באש, אלא אין הקב"ה דן אלא לפי מחשבות, שחשבו ואמרו אבינו זקן ואיש אין בארץ לבא עלינו (בראשית יט לא), משל לכהן שהי' לו שדה, זרעה אריס ולא עשתה השדה, כיון שבקש בעל השדה זרעו ולא מצא, מה עשה האריס, הלך וזרע תרומה, ועשתה השדה, בא להכניס לאוצר, א"ל הכהן זרע לא הי' לנו, ואלו מניין, א"ל ראיתי שאין זרע לזרוע, ונטלתי תרומה וזרעתי וקצרתי, א"ל הכהן מה עשית, מפני שראית שאין זרע עשית הדבר הזה, אלא לא תכניסם לאוצר, כך ראו בנות לוט שאין אדם באותן המקומות, ולא עוד אלא שהי' סבורות שאין בריה בעולם, שאמרו נהפך העולם כשם שנהפכה סדום וחברותי', שנאמר ואיש אין בארץ וגו', לכה נשקה וגו', זרעו זרע תרומה, אמר הקב"ה אלו כמעשיכן הייתי דן, הייתם חייבין שריפה, אלא שנתכוונתם לבנין העולם, אלא לא תכניסם לאוצר, לא יבוא עמוני וגו' (דברים כג ד) (תימה הא כתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם) (שם שם ה), מיד אמר אברהם ועם נעלמים לא אבוא, אין לי עסק עמהם, עם מי שכתוב בהם לא יבוא עמוני ומואבי. סליק.