משלי א:ל מדרש: תנחומא בובר ובמדבר רבה

[ד"אג עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר להם הקב"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים, אלא שתהיו חיים וקיימים כמותי, כשם שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב ו), כמלאכי השרת שאינם טועמים מיתה, ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות, אכן כאדם תמותון (שם שם ז), כאדם הראשון, שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה, ויהיה חי וקים לעולם, שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב), וכן ויברא אלהים את האדם בצלמו (שם א כז), שיהיה חי וקים כמותו, והוא חבל מעשיו, וביטל גזירתו, ואכל מן האילן, ואמרתי לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), ואף אתם אני אמרתי אלהים אתם, וחבלתם מעשיכם כאדם, אכן כאדם תמותון, ומי גרם להם כך, ותפרעו כל עצתי, נאצו כל תוכחתי, לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה וגו'.

וַיֹּאמֶר ה' עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א, כה): וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם (משלי א, ל): נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי. מַהוּ וַתִּפְרְעוּ, אֶלָּא כָּל טוֹבָה שֶׁיָּעַצְתִּי עֲלֵיכֶם קִלְקַלְתֶּם אוֹתָהּ וּפְרַעְתֶּם אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי. מִתְּחִלָּה (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כֵּן, בָּאתֶם לַיָּם וּמִיָּד קִלְקַלְתֶּם אֶת הָעֵצָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ז): וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף. בְּאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים יָרַדְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם, וְהָיִיתִי מוֹסֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד חוֹגְרוֹ זֵינוֹ וְאֶחָד נוֹתֵן עֲטָרָה בְּרֹאשׁוֹ. רַבִּי יְהוּדָה דְּצִפֳּרִין אָמַר זוֹנִים אָסַר לָהֶם, וְרַבִּי סִימָאי אוֹמֵר פּוֹרְפִּירָא הִלְבִּישָׁן וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עָלָיו, וְכָל הַיָּמִים שֶׁהָיָה בְּיָדָם לֹא הָיָה דָּבָר רָע נוֹגֵעַ בָּהֶם, וְלֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְלֹא דָּבָר אַחֵר, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ אָמַר לָהֶם משֶׁה (שמות לג, ה): וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (שמות לג, ד): וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, מַה כְּתִיב (שמות לג, ו): וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַתַּן תּוֹרָה הֵבִיא לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת אָמַר לוֹ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּרְשׁוּתְךָ חוּץ מֵאֻמָּה זוֹ שֶׁבָּחַרְתִּי לִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חִנָּם נִבְרֵאתִי בָּעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָאתִי אוֹתְךָ שֶׁתְּהֵא מְשַׁכֵּל בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים חוּץ מֵאֻמָּה זוֹ שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת עָלֶיהָ. רְאֵה עֵצָה שֶׁיָּעַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב, טז): וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת, מַהוּ חָרוּת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֵרוּת מִן הַמַּלְכֻיּוֹת, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וְרַבִּי אוֹמֵר מִן הַיִּסּוּרִין. רְאוּ עֵצָה שֶׁיָּעַץ עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִיָּד קִלְקְלוּ הָעֵצָה אַרְבָּעִים יוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹטְאִים וְתִהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים כְּמוֹתִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם, כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵין מֵתִים, וּבִקַּשְׁתֶּם אַחַר הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת לָמוּת, (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁצִּוִּיתִי אוֹתוֹ מִצְוָה אַחַת שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ וְיִהְיֶה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, וְכֵן (בראשית א, כז): וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה חַי וְקַיָּם כְּמוֹתוֹ, וְהוּא חִבֵּל מַעֲשָׂיו וּבִטֵּל גְּזֵרָתִי וְאָכַל מִן הָאִילָן, וְאָמַרְתִּי לוֹ (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה, אַף אַתֶּם אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, חִבַּלְתֶּם עַצְמְכֶם כְּאָדָם, אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן. וּמִי גָּרַם לָהֶם כָּךְ וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּטּוֹבָה שֶׁהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בָּהּ אַתֶּם מַכְעִיסִין, בָּאוּ לַמִּדְבָּר וְהֶאֱכַלְתִּי לָהֶם מָן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלֹא נִצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִנְקָבָיו אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֶלָּא שֶׁאָכְלוּ אֶת הַמָּן וְהוּא נַעֲשָׂה לָהֶם בָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, כה): לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ, וּבוֹ הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, אוֹמֵר זֶה לָזֶה אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כַּמָּה יָמִים שֶׁלֹא עָשִׂינוּ צְרָכֵינוּ, וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צָרְכּוֹ אַרְבָּעָה יָמִים אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים הוּא מֵת, (במדבר כא, ה): וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל, שֶׁהָיָה קַל בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמֶּה שֶׁהֲטִיבוֹתִי לָהֶם בּוֹ הִכְעִיסוּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, ד): מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי. הָלְכוּ הַמְּרַגְּלִים וְרָאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְאַתְּ מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ נִכָּר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא, ט): כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם רוֹאִים לָהֶם הָאֱמוֹרִיִּים מַכִּירִים הֵם אוֹתָן שֶׁהֵן יִשְׂרָאֵל וְהוֹרְגִים אוֹתָם, אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, עַל כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה שֶׁהָיוּ הַמְרַגְּלִים נִכְנָסִים הָיָה רֹאשׁ הַמְדִינָה נִגָּף אוֹ מַלְכָּהּ הָיָה נִגָּף, כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ עוֹסְקִים לְהוֹצִיא מֵתֵיהֶם וְאֵין נוֹתְנִים דַּעְתָּם לַמְרַגְּלִים, שֶׁלֹא יַהַרְגוּ אוֹתָן, וְהֵן הִכְעִיסוּ בּוֹ, כְּשֶׁבָּאוּ אֵצֶל משֶׁה וְאֵצֶל יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ מָה הָאָרֶץ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנְסוּ מֵתִים הָיוּ רוֹאִים, וּמָה הֲנָיָה (במדבר יג, לב): אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׂין כָּאָבוֹת (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתֶּם נַעֲשִׂין כִּסְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לב): כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, (ישעיה ה, ד): מַדּוּעַ קִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. לְכָךְ נֶאֱמַר: עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי.