משלי א:לג מדרש: מדרש אגדה, מדרש תנחומא, דברים רבה ופסיקתא דרב כהנא

אלה מסעי בני ישראל. זה שאמר הכתוב [לכן] אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול (איוב לד י), בכל המסעות שהחזיר אותם וסיבב אותם הם גרמו לעצמם, שלא הלכו בדרכיו, ולא שמעו מצותיו, כי הקב"ה לא גילה סודיו ומסטיריו אלא לישראל שהם יראיו, כמו שאמר דוד ע"ה סוד ה' ליראיו (תהלים כה יד), ולא אמר הקב"ה לאומות העולם שמעו אלא לישראל, שנאמר שמעו דבר ה' בית יעקב וגו' (ירמי' ב ד), וכמה האומות מזבחים לאשרם ולגילולים, כדי שישמעו דבר ואינם שומעים, דכתיב פה להם ולא ידברו (תהלם קטו ה), ואשריו מי שהוא שומע לדבריו של הקב"ה, דכתיב ושומע לי ישכן בטח וגו' (משלי א לג), יתברך שמו של הקב"ה שהוא רוצה בתשובתן של ישראל, וישראל יהיו שומעים לדברי תורה, דכתיב לו עמי שומע לי וגו' (תהלים פא יד), מה כתב אחריו, כמעט אויביהם אכניע וגו' (שם שם טו), וכתיב לו הקשבת למצותי וגו' (ישעי' מח יח). אמרו רבותינו ז"ל ר' עזריה ור' יודה בר' סימן בשם ר' שמעון בר רב יצק קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, קפדנותן של אבות מאבינו יעקב, שנאמר ויחר ליעקב וירב בלבן וגו' (בראשית לא לו), ולא ענותנותן של בנים מדוד, שנאמרו יברח דוד מניות ברמה ויבוא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי ה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי (ש"א כ א), מזכיר שפיכות דמים בפיוס. ואמר ר' סימא בנוהג שבעולם חתן דר אצל חמיו ועובר לצאת מבית חמיו, אפשר שלא ימצא בידו דבר קל, וזה אפילו סכין לא נמצא בידו, והיינו דכתיב כי מששת את כל כי מה מצאת מכל כלי ביתך (בראשית לא לז), אמר הקב"ה ליעקב חייך בלשון הזאת שהוכחת את חמיך, בו בלשון אוכיח את בניך, הדא הוא דכתיב כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול וגו' (ירמי' ב ה), ואמר שמעו דבר ה' (שם ב ד), ארבעה שומעין הן, יש שומע ומפסיד כאדם הראשון, שנאמר ולאדם אמר כי שמעת (לאשתך) [לקול אשתך] וגו' (בראשית ג יז). והפסיד, כי עפר אה ואל עפר תשוב (שם שם יט). יש שומע ומפסיד ומקבל שכר כאברהם אבינו, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (שם כא יב), וקיבל שכר, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם שם). ויש מי שאיניו שומע ומקבל שכר כיוסף הצדיק, שנאמר ולא שמע אליה וגו' (שם לט י), וקבל שכר, שנאמר ויוסף הוא השלליט על הארץ וגו' (שם מב ו). ויש מי שאינו שומע ומפסיד כישראל, שנאמר ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם (ירמי' ז כו), ומה הפסידו אשר למות למות (ירמי' מג יא):

וְהַתּוֹרָה צוֹוַחַת, אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי וְגוֹ' (משלי ח, לד). כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶל הַתּוֹרָה, אֵינוֹ נִזָּק, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן וְגוֹ' (משלי א, לג). וְאוֹמֵר: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ וְגוֹ' (משלי ו, כב).

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְעוּ לִי, שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד. רַבָּנִין אָמְרִין אַתְּ מוֹצֵא יֵשׁ שׁוֹמֵעַ [לאשתו ומפסיד, ויש שומע] לְאִשְׁתּוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר, כֵּיצַד אָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְהִפְסִיד, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ אַל תִּטְעַם דָּבָר עַד שֶׁאָבוֹא מִן הַמֶּרְחָץ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ טְעַם אֶת הַתַּבְשִׁיל הַזֶּה שֶׁלֹא יְהֵא מְבַקֵּשׁ לִתֵּן לְתוֹכוֹ אוֹ מֶלַח אוֹ מוּרְיָס, בָּא הַמֶּלֶךְ וּמְצָאוֹ מְטַעֵם בְּשִׂפְתוֹתָיו, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אַל תֹּאכַל וְאָכָלְתָּ. אָמַר לוֹ, מָרִי, שִׁפְחָתְךָ נָתְנָה לִי. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ וּלְשִׁפְחָתִי שָׁמַעְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם (בראשית ב, יז): וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, מֶה עָשְׂתָה חַוָּה, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי אָבִין לֹא בִקְשָׁה אֶלָּא לִבְכּוֹת וּלְיַלֵּל עָלָיו בְּקוֹלָהּ, וְאָכַל מִמֶּנּוּ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, לְדִבְרֵי אִשְׁתְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. אָמַר לוֹ מָרִי, הֲרֵי שִׁפְחָתְךָ נָתְנָה לִי, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יב): וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. אָמַר לוֹ וּלְחַוָּה שָׁמַעְתָּ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מִיָּד נִטְרַד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, כד): וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, הֲרֵי שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְהִפְסִיד. וְיֵשׁ שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר, זֶה אַבְרָהָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טז, ב): וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּהּ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן, רָאָה אוֹתוֹ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס אֶחָד, אָמַר, זֶה הַנַּעַר עָתִיד לִהְיוֹת אַרְכִי לִסְטִים, צָרִיךְ הוּא לְאָבִיו לְהַשְּׁלִיכוֹ, שָׁמַע אָבִיו אָמַר לִבְנִי אֲנִי מַשְּׁלִיךְ, שָׁמַע אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ אַסְטְרוֹלוֹגוֹס אָמַר כָּל מַה שֶּׁאָמַר לָכֶם בְּנִי שִׁמְעוּ לוֹ. כָּךְ רָאֲתָה שָׂרָה לְיִשְׁמָעֵאל יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ לְאַבְרָהָם (בראשית כא, י): גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, וְהֵרַע לוֹ, נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (בראשית כא, יב): אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ וגו', שָׁמַע בְּקוֹלָהּ וְנִשְׂתַּכֵּר, שֶׁנִּקְרָא זַרְעוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַה אִם מִי שֶׁשָּׁמַע לְאִשְׁתּוֹ כָּךְ עָשָׂה שָׂכָר, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בָּא וּמְפָרֵשׁ (משלי א, לג): וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה.