משלי ב:ה מדרש: שיר השירים רבה ומדרש שמואל

רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר פָּתַח (משלי ב, ד): אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וגו', אִם אַתָּה מְחַפֵּשׂ אַחַר דִּבְרֵי תוֹרָה כַּמַּטְמוֹנִים הַלָּלוּ, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכָרְךָ. מָשָׁל לְאָדָם אִם מְאַבֵּד סֶלַע אוֹ כִילָרִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, הוּא מַדְלִיק כַּמָּה נֵרוֹת, כַּמָּה פְּתִילוֹת, עַד שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֵלּוּ שֶׁהֵם חַיֵּי שָׁעָה שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה אָדָם מַדְלִיק כַּמָּה נֵרוֹת וְכַמָּה פְּתִילוֹת עַד שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם וְיִמְצָאֵם, דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵם חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם כַּמַּטְמוֹנִים הַלָּלוּ, הֱוֵי: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וגו'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִיָּמַי לֹא קְדָמַנִּי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא הִנַּחְתִּי שָׁם אָדָם וְיָצָאתִי, פַּעַם אַחַת הִשְׁכַּמְתִּי וּמָצָאתִי הַזַּבָּלִים וְתַבָּנִים, וְאָמַרְתִּי: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת ה', אֲנַחְנוּ לֹא נִזְבָּלִים וְלֹא נִתְבָּנִים, אֲפִלּוּ כַּתַּבָּנִים אֲפִלּוּ כַּזַּבָּלִים, מִכָּאן תְּנֵינָא הָיָה רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים, תְּחִיַּת הַמֵּתִים מְבִיאָה לִידֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב. זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, כ): וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ. נְקִיּוּת לִידֵי טָהֲרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יב, ח): וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה. טָהֲרָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, יט): וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ. קְדֻשָּׁה לִידֵי עֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, טו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָֹּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. עֲנָוָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, ד): עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'. יִרְאַת חֵטְא לִידֵי חֲסִידוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פט, כ): אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ. חֲסִידוּת לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יד): וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם. תְּחִיַּת הַמֵּתִים לִידֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג): הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. אָמַר רַבִּי מַתְנָא, מַה שֶּׁעָשָׂת חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשָׂת עֲנָוָה סַנְדָּל לַעֲקֵבָהּ. מַה שֶּׁעָשָׂת חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', עָשָׂת עֲנָוָה סַנְדָל לַעֲקֵבָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, ד): עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'. תְּחִיַּת הַמֵּתִים עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב, ה): אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת [קדושים] [אלהים תמצא], זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לְבֻלְיוֹטוֹס שֶׁהָיָה גָּדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר לֵיהּ הַמֶּלֶךְ שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ, אָמַר הַבֻּלְיוֹטוֹס אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב הוּא נוֹתֵן לִי, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, הוּא נוֹתֵן לִי, אָמַר הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְהַכֹּל בִּכְלָל. כָּךְ (מלכים א ג, ה): בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ, אָמַר שְׁלֹמֹה אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה, וְהַכֹּל בִּכְלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה חָכְמָה שָׁאַלְתָּ לְךָ, וְלֹא שָׁאַלְתָּ עשֶׁר וּנְכָסִים וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ, חַיֶּיךָ הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, וְעַל יְדֵי כָךְ עשֶׁר וּנְכָסִים אֶתֶּן לָךְ, מִיָּד (מלכים א ג, טו): וַיִּקַּץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק חֲלוֹם הָיָה עוֹמֵד עַל כַּנּוֹ, חֲמוֹר נוֹהֵק וְהוּא יוֹדֵעַ מַה נּוֹהֵק, צִפּוֹר מְצוֹצֵי וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ מַה מְּצוֹצֵי, מִיָּד (מלכים א ג, טו): וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלָיִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן שֶׁעוֹשִׂין סְעוּדָה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה בָּרַבִּים זוֹכֶה שֶׁשּׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכָּךְ עָשָׂה שְׁלֹמֹה שֶׁלָּמַד וְשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים: מִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים.

כי אל דעות ה' (שמואל א' ב' ג'), אמר רבי תמיה אני היאך בטלו חונן הדעת בשבת, שאם אין באדם דעת היאך הוא מתפלל, אמר רבי פנחס גדולה היא הדעה שהיא ממוצעת בין שתי אזכרות, אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא (משלי ב' ה'), ואומר כי אל דעות ה', אמר רבי אלעזר גדולה דעה שהיא שקולה כנגד בית המקדש, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך (שמות ט"ו י"ז), ורבנין אמרין כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, ומה טעמיה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וגו' (ישעי' כ"ז י"א).