משלי ג:טו מדרש: עין יעקב, מדרש תנחומא, מדרש אגדה ומדרש לקח טוב

ג רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן (עכמאי) [עַסְמַיי] וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים, תָּנוּ פָּרָשַׁת נְדָרִים בֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אִיפְטוּר מִינֵיהּ בְּאוֹרְתָא, בְּצַפְרָא אַתּוּ וְקָא מִפְטְרִי מִינֵיהּ, אָמַר לְהוּ: וְלָא אִפְטְרִיתוּ מִינָאִי בְּאוֹרְתָא? אָמְרוּ לֵיהּ: לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ, תַּלְמִיד שֶׁנִּפְטַר מֵרַבּוֹ, וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר, צָרִיךְ שֶׁיִּפָּטֵר הֵימֶנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת, דִּכְתִיב: (מלכים א ח׳:ס״ו) "בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (דברי הימים ב ז׳:י׳) "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם", [אֶלָּא], מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁנִּפְטַר מֵרַבּוֹ, וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר, צָרִיךְ לִפָּטֵר מִמֶּנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת. אָמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ, אֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה הֵם, זִיל לְגַבַּיְהוּ וְלִיבָרְכוּךְ. אָזַל, אַשְׁכְּחִינְהוּ, וְקָא רָמוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי: כְּתִיב: (משלי ד׳:כ״ו) "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ", וּכְתִיב: (שם ה) "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס, נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע", לָא קַשְׁיָא, כָּאן, בְּמִצְוָה שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כָּאן, בְּמִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. הָדוּר יַתְבֵי וְקָא מִיבָּעְיָא לְהוּ: כְּתִיב: (שם ג) "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ", הָא חֶפְצֵי שָׁמַיִם יִשְׁווּ בָּהּ, וּכְתִיב: (שם ח) "וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ", וַאֲפִלּוּ חֶפְצֵי שָׁמַיִם? (לָא־קַשְׁיָא) כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים, כָּאן בְּמִצְוָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי בָּעִית הָכָא? אָמַר לְהוּ: דְּאָמַר לִי אַבָּא: זִיל גַּבַּיְהוּ דְּלִיבָרְכוּךְ. אָמְרוּ לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶּחְצַד, תְּעַיִּל וְלָא תָּפִיק, תָּפִיק וְלָא תְּעַיִּל, לִיחְרוּב בֵּיתָךְ וְלֵיתִיב אוּשְׁפִּיזָךְ, לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ, וְלָא תֶּחְזִי לְשַׁתָּא חַדְתָּא. כִּי אָתָא לְגַבֵּי אֲבוּהָ, אָמַר לֵיהּ: לָא מִיבָּעְיָא בְּרוּכִי דְּלָא בָּרְכָן, אֶלָּא צִעוּרִי צִעֲרוּ לִי. אָמַר לֵיהּ: מַאי אָמְרוּ לָךְ? אָמַר לֵיהּ: הָכִי וְהָכִי [אָמְרוּ לִי]. אָמַר לֵיהּ: הֲנָךְ כּוּלְּהוּ בִּרְכָתָא נִינְהוּ: "דְּתִזְרַע וְלָא תֶחְצַד", תּוֹלִיד בְּנִין וְלָא לֵימוּתוּ. "תְּעַיִּל וְלָא תָּפִיק", תְּעַיִּל כַּלְּתָא וְלָא לֵימוּתוּ בְּנָךְ (וליסקן לבי נשייהו) [דְּלִיפְקָן]. "תָּפִיק וְלָא תְּעַיִּל", תָּפִיק בְּנָתָךְ וְלָא לֵימוּתוּ גַּבְרַיְהוּ, וְלָא לִיהַדְרָן לְוָתָךְ. "לִיחְרוּב בֵּיתָךְ וְלֵיתוּב אוּשְׁפִּיזָךְ", דְּהַאי עָלְמָא 'אוּשְׁפִּיזָא', וְהַהוּא עָלְמָא 'בֵּיתָא', דִּכְתִיב: (תהילים מ״ט:י״ב) "קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם", אַל תִּקְרִי 'קִרְבָּם' אֶלָּא 'קִבְרָם'. "לִבַלְבֵּל פְּתוֹרָךְ" בִּבְנֵי וּבִבְנָתָא. "וְלָא תֶּחְזִי שַׁתָּא חַדְתָּא", דְּלָא תְּמוּת אִתְּתָךְ וְלָא תִּנְסִיב [אִנְתְּתָא] אַחֲרִיתִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אִיפְטַר מִינֵיהּ (דרבי) [דְּרַב] אָמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: זִיל לְגַבֵּיהּ דְּלִיבָרְכָךְ. אָמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא תְּבַיֵּשׁ וְלָא תִּתְבַּיֵּשׁ. כִּי אָתָא גַּבֵּי אֲבוּהַָ, אָמַר לֵיהּ: מַאי אָמַר לָךְ? אָמַר לֵיהּ: מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא דְּאָמַר לִי. אָמַר לֵיהּ: בִּירְכָךְ בִּרְכְּתָא דְּבָרְכִינְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְתָנָא בָּהּ, דִּכְתִיב: (יואל ב׳:כ״ו) "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם וְגוֹ'. [וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם], וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי, וַאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד, וְלֹא יֵבוֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם".

ו דרש רב זעירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ג) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר להם אשה זונה מיבעי' ליה. אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא אמר רב זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תנ"ה הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. א"ר אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד׳:י״ג) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם מאי (משלי ו׳:כ״ו) ואשת איש נפש יקרה תצוד. א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוה מיבעי' ליה ועוד היא תצוד מיבעי' ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפי' למד תורה דכתיב בה (שם ג) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכ"ג שנכנס לפני ולפנים אפילו הכי היא צדתו לדינה של גיהנם.

וְתַנְיָא, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים י, כ). אֶת, לְרַבּוֹת בְּנֵי תוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין מִדָּה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים (משלי ג, טו), יְקָרָה הִיא מִכֹּהֵן גָּדוֹל הַמְשַׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים.