משלי ג:יא מדרש: קוהלת רבה, מדרש אגדה, דברים רבה ומדרש תנחומא

אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ, רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא פָּתַח (משלי ג, יא): מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, תָּנֵי הַפּוֹתֵחַ פּוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב, וְהַחוֹתֵם חוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב, דִּתְנֵינַן בִּבְרָכוֹת קוֹרֵא וּמַפְסִיק, בִּקְלָלוֹת אֵינוֹ מַפְסִיק אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וגו', מִשּׁוּם עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּנַי מִתְקַלְּלִין וַאֲנִי מִתְבָּרֵךְ. וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַל תַּעַשׂ תּוֹכַחְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹצִים קוֹצִים. רַבִּי לֵוִי בֶּן פַּנְטִי קָרָא אֶת אֲרוּרַיָא קֳדָם רַבִּי הוּנָא וְגִמְגֵּם בְּהוֹן, אֲמַר לֵיהּ אֶשְׁמַע קָלָיךָ דְּלֵית אִינוּן קְלָלוֹת, תּוֹכַחַת אִינוּן, מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ.

אם בחקתי תלכו. זה שאמר הכתוב מוסר ה' בני אל תמאס וגו' (משלי ג יא), כי הקב"ה עושה טובה עם מי שאוהבו ומייסרו בזה העולם, כדי שילך נקי לעולם הבא, כי לא יתכן האדם להיות נקי מן העונות, ובעבור זה מביא עליו הייסורין כדי לצרפו, כמו הכסף המזוקק שבעתים, והקב"ה אינו מתאוה מישראל, אלא שיהיו עמלים בתורה ובמעשים טובים, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי (תהלים פא יד טו), ואומר לו הקשת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' (ישעיה מ"ח י"ח), לכך נאמר אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו, שיהא אדם לומד בתורה על מנת לשמור המצות לעשותם, שהלומד על מנת שלא לעשות נוח לו שלא נברא בעולם:

הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת הַתּוֹכָחוֹת בִּקְרִיּוֹת הַרְבֵּה, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּם. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא לְפִי שֶׁכָּתוּב (משלי ג, יא): מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. אַל תַּעַשׂ אֶת הַתּוֹכָחוֹת קוֹצִין קוֹצִין, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּתַבְתִּי עַל כְּבוֹדִי (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, אֵין שׁוּרַת הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ בָּנַי מִתְקַלְּלִין וַאֲנִי מִתְבָּרֵךְ, כֵּיצַד, אִם יִקְרְאוּ אֶת הַתּוֹכָחוֹת קְרִיּוֹת הַרְבֵּה, אֵין קָרוּי וְקָרוּי שֶׁאֵין מְבָרֵךְ ב' פְּעָמִים לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לְרָעָתָם נָתַתִּי לָהֶם בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, אֶלָּא לְהוֹדִיעָן אֵיזוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּבְחֲרוּ אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּטְלוּ שָׂכָר, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים יא, כו): רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם וגו'.