משלי ג:כ מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב, פסיקתא רבתי ומדרש תנחומא

בראשית ברא אלהים מאמר אחד. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו). מאמר ב' ויאמר אלהים יהי אור. ג' יהי רקיע. ד' יקוו המים. ה' תדשא הארץ. ו' יהי מאורות. ז' ישרצו המים. ח' תוצא הארץ. ט' נעשה אדם. י' פרו ורבו. אלו עשרה מאמרות. ועשרה דברים שבהן נברא העולם. דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם. בחכמה. בתבונה. בדעת. בכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. וברחמים. בחכמה ובתבונה. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). בדעת. דכתיב בדעתו תהומות נבקעו (שם שם כ). בכח ובגבורה. דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה (תהלים סה ז). בגערה. דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא). בצדק ובמשפט. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). בחסד וברחמים. דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך (שם כה ו). למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם. ובעשרה מדות. ועשרה דברים נבראו ביום ראשון. וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות. ולכפר עליהן ביום העשור. ולתת כופר עשרה גירות. ומצא נח חן לפניו בדור עשירי. ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח. אשר התחיל במעשרות. דכתיב ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). וכן צוה לבניו לתת המעשרות. יצחק למה מדד מאה שערים. לתת מעשרות. יעקב עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). וכן כל ישראל מעשר דגן ותירוש ויצהר. ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות. ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי. ופורענות עשרה יבוא על אויבי עמו. כמו שהביא במצרים עשר מכות. שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) וקרניא עשר וגו' (דניאל ז כד). ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם" וְכֵיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, [וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה", אִי הָכִי], קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי! אִידִי וְאִידִי מִדָּה אַחַת הִיא. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תֹּהוּ וָבֹהוּ, אוֹר וָחֹשֶׁךְ, רוּחַ וּמַיִם, מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. 'שָׁמַיִם־וָאָרֶץ', דִּכְתִיב: (בראשית א׳:א׳-ב׳) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". 'תֹּהוּ־וָבֹהוּ', דִּכְתִיב: (שם) "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ". 'אוֹר־וָחֹשֶׁךְ', דִּכְתִיב: (שם) "וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". 'רוּחַ־וּמַיִם', דִּכְתִיב: (שם) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". 'מִדַּת־יוֹם וּמִדַּת־לַיְלָה', דִּכְתִיב: ("ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה".) ["וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד"]. תָּנָא: 'תֹּהוּ', (זהו) קַו יָרֹק שֶׁמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא חֹשֶׁךְ (לעולם), שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ח:י״ב) "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ". 'בֹּהוּ', אֵלּוּ אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת (ומפולשות) מְשֻׁקָּעוֹת בַּתְּהוֹם, שֶׁמֵּהֶם יוֹצֵא מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ד:י״א) "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ". וְ'אוֹר', בְּיוֹם רִאשׁוֹן אִיבְרִי? וְהָכְּתִיב: (בראשית א׳:י״ז) "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם", וּכְתִיב: (שם) "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי"! (אלא) כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה (ומביט) בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (באנשי) בְּדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, וְרָאָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים, עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ח:ט״ו) "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר", וּלְמִי גְּנָזוֹ? לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א׳:ד׳) "וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב", וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ג׳:י׳) "אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב". וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים, (מיד) שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ג:ט׳) "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמַח". כְּתַנָּאֵי: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה (ורואה) וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֵן הֵן מְאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא נִתְלוּ עַד יוֹם רְבִיעִי. אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם; בְּחָכְמָה, וּבִתְבוּנָה, וּבְדַעַת, בְּכֹחַ, וּבִגְבוּרָה, וּבִגְעָרָה, בְּצֶדֶק, וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד, וּבְרַחֲמִים. 'בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה', דִּכְתִיב: (שם ג) "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה". 'בְּדַעַת', דִּכְתִיב: (שם) "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ". 'בְּכֹחַ וּגְבוּרָה', דִּכְתִיב: (תהילים ס״ה:ז׳) "מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה". 'בִּגְעָרָה', דִּכְתִיב: (איוב כ״ו:י״א) "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ". 'בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט', דִּכְתִיב: (תהלים פּט) "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךְ". 'בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים', דִּכְתִיב: (שם כה) "זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה', וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ כִּשְׁתֵּי פַּקְעִיּוֹת שֶׁל שְׁתִי, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּבָּ"ה, וְהֶעֱמִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ", וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית יז) "אֲנִי אֵ־ל שַׁדַּי", אֲנִי אֵ־ל, שֶׁאָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי 'דַּי'! (איכא דאמרי) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּבָּ"ה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּבָּ"ה וְיִבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ד׳) "גּוֹעֵר בַּיָם וַיַּבְּשֵׁהוּ".

דבר אחר ויהי בחצי הלילה זש"ה כי יש אדם שעמלו בחכמה [ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' (קהלת ב' כ"א) כי יש אדם שעמלו בחכמה] זה הקב"ה ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' י"ט), ובדעת בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג' כ'), ובכשרון א"ר ברכיה בשם ר' יהודה בן פזי בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג ו') אמר [הקב"ה שמים] (והעולם בשביל ישראל) נעשו, וכבר נעשו, [והעולם בשביל ישראל] והרי הם מסורים למצרים, ולארם שלא עמל בו [יתננו חלקו] ומי הוא מצרים שנ' מצרים אדם ולא אל (ישעיה ל"א ג'), כי כל ימיו מכאובים (קהלת ב' כ"ג) שהיו משעבדים בהם כל ימיהם, וכעס [ענינו] (קהלת ב') שהיו מכעיסים [אותם] רבה היה מיתתם להם בחייהם, א"ר שמעון בן יוחי היו נותנים עבודת האיש לאשה ועבודת האשה לאיש, מהו גם בלילה [לא שכב לבו] (קהלת ב') שאפילו בלילה היו משעבדים בהם, [גם זה הבל הוא] (קהלת ב') אומרים תכוון לפני ע"ז, אמר הקב"ה אף בלילה אתם משעבדים בהם בבני חייכם (אני) [איני] פורע מכם אלא בלילה ויהי בחצי הלילה.