וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃
אוצר מדרשים
פרק רביעי: כל י״ב חדש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם (מלאכי ג׳ כ״ט), ואח"כ נשמתן חוזרת בהם והם יוצאים מגיהנם, ופניהם שחורות כשולי קדירה והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו יפה דנתנו, לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה. אבל אומות העולם עובדי ע״ז דנים אותם בשבעה מדורות של אש ובכל מדור ומדור י"ב חודש. ונהר דינור יוצא מתחת כסא הכבוד ויורד עליהם והולך מסוף העולם ועד סופו. וז׳ מדורות יש ביניהם (במדרש רות הנעלם ביארו ז' מדורות, עי׳ זהר חדש דף ל״ג. ועי' ג״כ זהר פ׳ תרומה דף ק״נ ע״ב שיש מקום בגיהנם הנקרא צואה רותחת וכו', גם במדרש תהלים י״א ו') ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מרה, וכלם מזומנים לסופרים ולדיינים שלא עשו כהוגן, ולאותה שעה אמר שלמה ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך וגו', ואחד מהם אינו נמלט אלא א"כ יש בו תורת ומעשים טובים. אחרי כל זאת הקב״ה מרחם על בריותיו שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי.