משלי ו:ו מדרש: מדרש תנאים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ודברים רבה

האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:

(ע״ב) אמרו עליו על ר׳ שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה וכו׳ מאי עסקן בדברים אמר רב משרשיא דכתיב (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אמר איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אזל בתקופת תמוז פרסא לגלימיה אקינא דשומשמני נפק אתא חד מינייהו אתנח ביה סימנא על אמר להו נפל טולא נפקו ואתו דליא לגלימיה נפל שמשא נפלו עליה וקטלוה אמר ש״מ לית להו מלכא דאי אית להו הרמנא דמלכא לא ליבעו א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא מלכא הוה בהדייהו אי נמי הרמנא דמלכא הוו נקיטי א״נ בין מלכא למלכא הוה דכתיב (שופטים יז ו) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה אלא סמיך אהימנותא דשלמה:

יז אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁעַסְקָן בִּדְבָרִים הָיָה, [וְהָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר לְהוֹצִיא מִלִּבּוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה פְּסוּלָה. וְתַרְנְגֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁנִּטְּלָה נוֹצָה שֶׁלָּהּ, וְהִנִּיחָהּ בְּתַנּוּר, וְטָלָה עָלֶיהָ בְּמַטְלִית שֶׁל טַרְסִיִּים, וְגִדְּלָה כְּנָפַיִם הָאַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים. וְדִלְמָא קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: טְרֵפָה מַשְׁבַּחַת? אִם כֵּן, בְּמִידִי דְּמִיטַרְפָא, בָּהּ הִגְדִּילָה כְּנָפַיִם הָאַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים]? מַאי עַסְקָן בִּדְבָרִים? אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא: דִּכְתִיב: (משלי ו׳:ו׳-ח׳) "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָּ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ". אָמַר: אֵיזִיל אֵחְזִי אִי וַדַּאי הוּא דְּלֵית לְהוּ מַלְכָּא. אָזַל בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, פַּרְסֵיהּ לִגְלִימָא אַקִּינָא דְּשׁוּמְשְׁמַנֵי. נָפַק אָתָא חַד מִינַיְהוּ, אַתְּנָח בֵּיהּ סִימָנָא, עַל, אָמַר לְהוּ: "נָפַל טוּלָא". נָפְקוּ וְאַתּוּ, דַּלְיֵיהּ לִגְלִימָא, נָפַל שִׁמְשָׁא, נָפְלוּ עֲלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ לֵית לְהוּ מַלְכָּא. דְּאִי אִית לְהוּ, הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא לָא לִיבָּעִי? אָמַר לֵיהּ רַב (אדא) [אַחָא] בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: וְדִלְמָא מַלְכָּא הֲוָה בַּהֲדַיְהוּ? אִי נַמִּי, הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא הֲווּ נְקִיטֵי? אִי נַמִּי, בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכָּא הֲוָה? דִּכְתִיב: (שופטים י״ז:ו׳) "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". אֶלָּא סְמוֹךְ אַהֵימְנוּתֵיהּ דִּשְׁלֹמֹה.