משלי ו:לב מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ומדרש תנחומא

ס"א טוב ילד. למפרע דלי. שהיה יוסף בן אחד עשר לאביו. ומזל דלי היא אחד עשר במזלות. וכבר בני יעקב נמשלו בכוכבים. שנא' ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם לז ט). מסכן. שנא' כי גנב גנבתי (שם מ טו). מסכן שנסתכן בבור מלא נחשים ועקרבים. מסכן שנסתכן ע"י אשת פוטיפר. וחכם. שלא הודיע לאביו שהוא במצרים. ולא הודיעו לו שאחיו מכרוהו. וחכם. שלא נכשל בעבירה. וכה"א וחכם לב יקח מצות (משלי י ח). שאין נכשל בעבירה אלא פתי. שנאמר מי פתי יסור הנה וגו' (שם ט ד). ואומר נואף אשה חסר לב (שם ו לב). אבל יוסף הצדיק אמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט). וחכם שידע לפשר חלומות. ממלך זקן. זה פרעה. שהרי ראה לאברהם אבינו. וראה את יעקב. והוא שפרעה אמר ליעקב אבינו כמה ימי שני חייך (בראשית מז ח). שהיה דומה לאברהם אבי אביו. ויעקב אמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי (שם שם ט). וכסיל. שהרי היה משתבח על אלוהו. שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור. ומנין שהיאור היה אלוהו. שנאמר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו). הצדיקים מקיימין השכינה עליהם. שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג). ואומר ויעל מעליו אלהים (שם לה יג). אבל הרשעים מתקיימין על אלהיהן. שנאמר ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור.

ת״ר אדם נברא בערב שבת ומפני מה שלא יהו מינים אומרים שותף היה לו להקב״ה במעשה בראשית. ד״א שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית ד״א כדי שיכנס למצוה מיד ד״א כדי שיכנס לסעודה מיד משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושכללן והתקין סעודה ואח״כ הכניס אורחים שנאמר (משלי ט א) חכמות בנתה וגו׳ טבחה טבחה וגו׳ שלחה נערותיה תקרא וגו׳ חכמות בנתה זו מדתו של הקב״ה שברא את כל העולם כולו בחכמה. חצבה עמודיה שבעה אלו שבעת ימי בראשית. טבחה טבחה מסכה יינה אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם. אף ערבה שלחנה אלו אילנות ודשאים. שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה. על גפי מרומי קרת רבה בר בר חנה רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא בתחלה על גפי ולבסוף על כסא. מי פתי יסור הנה חסר לב אמר הקב״ה מי פתאו לזה אשה אמרה לו דכתיב (משלי ו לב) נואף אשה חסר לב. תניא היה רבי מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו שנאמר (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך וכתיב (זכריה ד י) עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ:

נט תָּנוּ רַבָּנָן: אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים: שֻׁתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: יַתּוּשׁקְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַמִּצְוָה [מִיָּד]. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַסְּעוּדָה מִיָּד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְשִׁכְלְלָן, וְהִתְקִין סְעוּדָה, וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ט׳:ב׳-ג׳) "חָכְמוֹת בָּנְתָה וְגוֹ', טָבְחָה טִבְחָהּ וְגוֹ', שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא" וְגוֹ'. "חָכְמוֹת בָּנְתָה", זוֹ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּחָכְמָה. "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה", אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ", אֵלּוּ יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל צָרְכֵי עוֹלָם. ("אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ", אֵלּוּ אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים.) "שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא", זֶה אָדָם וְחַוָּה. "עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת", רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה רָמִי, כְּתִיב: 'עַל גַּפֵּי', וּכְתִיב: 'עַל כִּסֵּא'. בִּתְחִלָּה 'עַל גַּפֵּי', וְלִבְסוֹף 'עַל כִּסֵּא'. (שם) "מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה, חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מִי פִּתְּאוֹ לְזֶה"? אִשָּׁה אָמְרָה לוֹ, דִּכְתִיב: (שם ו) "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב". [תַּנְיָא], הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֻצְבַּרעֲפָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קל״ט:ט״ז) "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ", וּכְתִיב: (זכריה ד׳:י׳) "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ".