וָאֵ֤רֶא בַפְּתָאיִ֗ם אָ֘בִ֤ינָה בַבָּנִ֗ים נַ֣עַר חֲסַר־לֵֽב׃
מדרש לקח טוב
פס'. וישב ישראל בשטים. בלק וכל בני פלטורין שלו לקחו עצה אמרו אין לנו מה לעשות אלא עצתו של בלעם. בלעם @?![א]@?? בלעם בעצתו. בלק שבא ללוק דמן של ישראל. כתוב אחד אומר (יהושע כד) וילחם עם ישראל. וכתוב אחד אומר (שופטים יא) ואם נלחם נלחם בם. אלא שבא ללחם ולא נלחש. מיד הלכו והפקידו את בנותיהם ככל דברי רבותינו שאמר בענין הזכור למעלה לכך נאמר וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ואומר (במדבר ל״א:ט״ז) הן הנה היו לבני ישראל וגומר. והלא ממדין הביאום אלא מלמד שמדין ומואב היו בזו העצה שנתן בלעם כדי להכשיל את ישראל שכיון שראו ישראל שלא היה כח לבלעם לקללם מיד נתגאלו בעריות ונפלו מהם עשרים וארבעה אלף. בשטים. שנתעסקו בדבר של שטות. וכן הוא אומר (משלי י) נואף אשה חסר לב וגו'. ד״א וישב ישראל בשטים. בכל מקום שנאמר ישיבה אינה אלא לשון צרה. בקין נאמר (בראשית ד) ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד. (שם לז) וישב יעקב. נמכר יוסף. (שם) וישבו לאכל לחם. וימסרו את יוסף. (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכל ושתה וגומר. וישב ישראל בשטים. ויהיו המתים. ויחל העם לזנות אל בנות מואב. נעשו חולין מקדושתן. אל בנות מואב. כי שטים בעבר הירדן מערבות מואב. כי מדבר ישימון הוא למערב ארץ מואב סמוך לירדן כדרך יום:
בראשית רבה
ויהי אחר הדברים האלה - (משלי ז) וארא בפתאים, אלו השבטים. אמר ר' לוי: בערביא צווחים לינוקא פתיא. אבינה בבנים. נער, זה יוסף. חסר לב, שהיה אומר לשון הרע על אחיו. היש חסר לב יותר מזה? ומתמן, נתגלגלה ירידתן למצרים. והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר, שנזדווגה ליוסף. (שם ז) שית זונה, ליוסף. ונצורת לב, למצרים. (שם) הומיה היא וסוררת, שגשיא וטעיא. בביתה לא ישכנו רגליה, אלא פעם בחוץ וגו'. שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף? והחזיקה בו ונשקה לו, ותתפשהו בבגדו, העיזה פניה ותאמר לו: שכבה עמי: