משלי ז:יא מדרש: מדרש לקח טוב ובראשית רבה

הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ׃

מדרש לקח טוב

מדרש רבי תנחומא שהסוטה עוברת על עשרת הדברות. כופרת באנכי ולא יהיה לך. ונשבעת לשקר על כבד. כיצד הבן הנולד הימנה מקלל את אביו כסבור הוא שאינו אביו. לא תרצח גורמת לבעלה לרציחה. נואפת וגונבת. שנאמר (משלי ט׳:י״ז-י״ח) מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. על לא תענה מעידה שקר על בעלה ואומרת ממך אני מעוברת. חומדת שאינו בעלה. על השבת כיצד הרי שהיה בעלה כהן ובועל הזר ובנה מקריב בחזקת שהוא כהן הרי חיללה גם זכור את יום השבת לקדשו. לכך נאמר (קהלה ז) אשר היא מצודים וחרמים. מצודים בשדה וחרמים בעיר. צדה בכל מקום (שם) טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא וגו'. אמרו מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו בא להשקותה בעלה ושנתה את בגדיה באחותה השקו את הטהורה ולא לקת ובחזירתה נשקתה וכיון שהריחה מים המרים מיד מתה הטמאה לקיים מה שנאמר (שם ח) ולא ימלט רשע את בעליו. המים המאררים. מפי הכהן מתאררים. למרים. מלמד שהיו נהפכין למרים. וצבתה במנה. וכן הוא אומר לצבות בטן ולנפיל ירך. ומהו שאמר למעלה בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. שהיתה רצה אחר הזמה. וכן הוא אומר (משלי א׳:ט״ז) כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם. (שם ז) פעם בחוץ פעם ברחובות. הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה. והיתד האשה לאלה. שיהו בני אדם אומרין יארעוך כשם שאירע לפלונית. ולמעלה הוא אומר לאלה ולשבועה שיהו הכל נשבעין בה אומרים יארעהו כשם שאירע לפלונית אם כן וכן. ובקבלה הוא אומר (ישעיהו ס״ה:ט״ו) והנחתם שמכם לשבועה. ובקללה כתיב (ירמיהו כ״ט:כ״ב) ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה. אבל בצדיקים כתיב (בראשית כ״ו:ד׳) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. שיהו אומרים מי שבירך את אברהם יברכך שנאמר (שם מח) בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. (שם יב) ונברכו בך כל משפחות האדמה. מי שבירך את אברהם יברכך. ואומר (ירמיהו ד׳:ב׳) והתברכו בו גוים ובו יתהללו:
שאל רבBookmarkShareCopy

בראשית רבה

ויהי אחר הדברים האלה - (משלי ז) וארא בפתאים, אלו השבטים. אמר ר' לוי: בערביא צווחים לינוקא פתיא. אבינה בבנים. נער, זה יוסף. חסר לב, שהיה אומר לשון הרע על אחיו. היש חסר לב יותר מזה? ומתמן, נתגלגלה ירידתן למצרים. והנה אשה לקראתו, זו אשתו של פוטיפר, שנזדווגה ליוסף. (שם ז) שית זונה, ליוסף. ונצורת לב, למצרים. (שם) הומיה היא וסוררת, שגשיא וטעיא. בביתה לא ישכנו רגליה, אלא פעם בחוץ וגו'. שאלה ואמרה חמיתון ליה ליוסף? והחזיקה בו ונשקה לו, ותתפשהו בבגדו, העיזה פניה ותאמר לו: שכבה עמי:
שאל רבBookmarkShareCopy