משלי ז:כ מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ומדרש שכל טוב

מו "וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף". (הושע ג׳:ב׳.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: אֵין 'כִּירָה' אֶלָּא [לְשׁוֹן] מְכִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית נ׳:ה׳) "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי". "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר", זֶה חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁבּוֹ נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. 'כָּסֶף', אֵלּוּ צַדִּיקִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (משלי ז׳:כ׳) "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ". 'וְחֹמֶר שְׂעֹרִים', וְ'לֶתֶךְ שְׂעֹרִים' אֵלּוּ אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בָּהֶם. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם שְׁלֹשִׁים כָּאן, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִם שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּאן. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (זכריה י״א:י״ג) "וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית ה' אֶל (האוצר) [הַיּוֹצֵר]". הֱוֵי אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּאן. אָמַר אַבַּיֵי: וְרוּבַּיְהוּ מִשְׁתַּכְּחוּ בְּבֵי כְּנִשְׁתָּא דְּתוּתֵי אַפְתָּא. [וְהַיְנוּ דִּכְתִיב]: (שם) "וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם, הָבוּ שְׂכָרִי, וְאִם לֹא, חֲדָלוּ, וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף". אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים צַדִּיקֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקַיְּמִין עֲלֵיהֶם. עוּלָא אָמַר: אֵלּוּ שְׁלֹשִׁים מִצְווֹת שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי נֹחַ, וְאֵין מְקַיְּמִין אֶלָּא שָׁלֹשׁ. אַחַת, שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתֻבָּה לִזְכָרִים. וְאַחַת, שֶׁאֵין שׁוֹקְלִין בְּשַׂר הַמֵּת בְּמָקוֹלִין. וְאַחַת, שֶׁמְּכַבְּדִין אֶת הַתּוֹרָה.

אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלים הוה כיון דשמעינהו לנביאי דקא מתנבי לחורבנא דירושלים שלחו לנבוכדנאצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא לעבדן לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה (משלי ז יט) כי אין האיש בביתו ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית בהו צדיקי דבעו רחמי ומייתי ליה שלחו ליה (משלי ז כ) צמר הכסף לקח ביה ואין כסף אלא צדיקים שנאמר (הושע ג ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שולחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר (משלי ז כ) ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר (תהלים פא ) בכסה ליום הגט שלה להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר (ישעיה טז א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב (ירמיה ח א) בעת ההיא נאם ה׳ יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו׳ ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום וגו׳ ואשר הלכו אחריהם:

וירא את צרורות כספיהם. כל צרורות שהוא פועל, כגון צרורות כספיהם, הרי המלה כולה ננקדת במלאפום, וכל שהוא פעל כגון (תהיין) [ותהיינה] צרורות עד יום מותן (ש"ב כ ג), הרי המלה ננקדת תחת הרי"ש ראשונה שור"ק ואחריתה במלאפום, וכל שהוא מופעל ובלשון יחיד הרי הוא נקוד בשורק, והצ' פתוחה, כגון צרר עון אפרים (הושע יג יב), וכל שהוא פועל כגון צרור הכסף (משלי ז כ), הרי הצדי"ק שבא תחתי' ולמעלה התיבה נקודה מלאפום, ועוד (צרור) [כצרור] אבן (שם כו ח), נקוד כמו כן, דכתיב עד אשר לא נמצא שם גם צרור (ש"ב יז יג), וכן בדברי רבותינו כדאמרינן צרור וזורקו אגוז ונוטלו, וכן בלשון רבותינו אמרינן כגון צרורות, וכל שבלשונך אין הכיר אות ונקודה בין צרור כסף, לצרור אבן, וכן בלשון רבותינו, זולתי הענין מודיע: