משלי טו:כד מדרש: מדרש לקח טוב, מדרש שכל טוב, פסיקתא דרב כהנא וויקרא רבה

אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֝֗וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃

מדרש לקח טוב

שלא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואיגרה בשינה. ת"ל ועשה טוב אין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. בקש שלום אין שלום אלא תורה שנאמר (שם ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואומר (שם ב) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. ורדפהו. במקום אחר. כדתנן הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחביריך יקיימוה בידיך (שם ג) ואל בינתך אל תשען. ד"א סור מרע ועשה טוב סור מרע אלו עריות שנקראו רע שנאמר (שם יא) יד ליד לא ינקה רע. וכו'. אמרו רבותינו כל המרצה מעות מידו ליד אשה כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה של גיהנם. ומנין שהפסוק הזה מדבר בזונה שנאמר אחריו (שם) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ולפי שלמעלה מן הענין אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' ונאמר אל תטמאו בכל אלה לכך אמר דוד סור מרע ועשה טוב. ואומר (שם טו) למען סור משאול מטה. ואין שאול אלא זונה. שנאמר (שם ט) בעמקי שאול קרואיה. ועשה טוב. לקדש עצמך אפילו במותר לך שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. שהרי הנמלט מן הזונה נקרא טוב שנאמר (קהלת ז׳:כ״ו) טוב לפני האלהים ימלט ממנה. בקש שלום. בקש להתקדש להביא עליך שלום שהרי הרשע אין לו שלום שנאמר (ישעיהו נ״ז:כ״א) אין שלום אמר (אלהים) [אלהי] לרשעים, ורדפהו. שתהא כובש את יצרך וכן הוא אומר (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. אשרי איש ולא אשרי אשה אמר רבי אלעזר אשרי איש שמתגבר ביצרו כשהוא איש כלומר בבחרותו. וכן הוא אומר (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. במצותיו חפץ מאד. ולא בשביל שיקבל שכר המצות. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו' עד ויהי מורא שמים עליכם:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שכל טוב

(משלי טו כד):
שאל רבBookmarkShareCopy

פסיקתא דרב כהנא

[ה] ר' ברכיה בשם ר' ירמיה פתח אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי טו:כד). אורח חיים, אין אורח חיים אלא דברי תורה, דכת' עץ חיים וג' (שם ג:יח). ד"א אורח חיים, אין אורח חיים אלא ייסורים, דכת' ודרך חיים תוכחות מוסר (שם ו:כג). למעלה למשכיל, למי שהוא משתכל למצוותיה של תורה. מה כת' למעלה מן העניין, לא תכלה פאת שדך בקצרך (ויקרא כג:כב), אומות העולם שהם מכלים את שדותיהן, שאר פתחא דכוות קדמיא.
שאל רבBookmarkShareCopy