משלי טז:ו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש לקח טוב ומדרש שכל טוב

תני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים (ע״ב) וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (שם טז ו) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (שם כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. אמת זו תורה שנאמר (שם כג כג) אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר׳ שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם (ירמיה לב יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם. אמר רבי יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה. ונגעים לא והא תניא, כל מי שיש בו אחד מד׳ מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו אב״א הא לן והא להו ואב״א הא בצנעא והא בפרהסיא. ובנים לא היכי דמי אי לימא דהוו ליה ומיתו והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומיתו:

תָּנִי תָּנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, (שם ע"ב) וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מוֹחֲלִין לוֹ [עַל] כָּל עֲוֹנוֹתָיו. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: (משלי ט״ז:ו׳) "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן". 'חֶסֶד' זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כא) "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד [יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד"]. 'אֱמֶת' זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כג) "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר". אֶלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו, (מנלן?) [מִנַּיִן]? תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַתְיָא 'עָוֹן' 'עָוֹן', כְּתִיב הָכָא: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן", וּכְתִיב הָתָם: (ירמיה ל"ב) "וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְגָעִים וּבָנִים, אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה. וּנְגָעִים לֹא?! (הוו יסורין של אהבה?) וְהָא (אמר מר) [תַּנְיָא]: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחַת מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים הַלָּלוּ, אֵינָן אֶלָּא מִזְבַּח כַּפָּרָה?! "מִזְבַּח כַּפָּרָה" הֲווּ, יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָא הֲווּ! וְאִי בָּעִית אֵימָא: (לא קשיא) הָא לָן וְהָא לְהוּ.

ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. זש"ה לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו (משלי טז ט). א"ל יוסף שלשה הגרמות גרמוני לבוא מצרים. כתונת הפסים. וחלום אלומות. וחלום השמש והירח. לפיכך אמר להם שלשה פעמים שילוח. כי למחיה (פסוק ו). וישלחני (פסוק ז'). לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. הזכירם החלומות שחלם. כי לא מלבו היו אלא מאלהים. לכך ארז"ל לעולם יצפה אדם לחלום טוב עשרים ושתים שנה. שהרי יוסף בן י"ז שנה ראה החלומות. ועד שלא היה בן שלשים ותשע שנה לא באו אחיו להשתחוות לו.