פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס׃
מדרש שכל טוב
איזה דבה הביא ר' מאיר אומר כך אמר חשודין בניך על אבר מן החי, אמר הקב"ה חייך אפי' בשעת הקלקלה הן שוחטין, שנ' וישחטו שעיר עזים (בראשית לז לא). ר' שמעון אומר כך אמר תולין בניך עיניהן בבנות הארץ, אמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב, שנא' ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט ז). ר' יודא אומר כך אמר מזלזלין בניך בבני השפחות וקורין להם עבדים, א"ל הקב"ה חייך שאתה נמכר לעבד. ר' יודא ב"ר סימון אומר על שלשתן הוא אומר פלס ומאזני (משקל) [משפט] לה' (משלי טז יא):
אוצר מדרשים
א׳) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה׳ – זהו שאמר הכתוב יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שה״ש ב' י"ד), אמר ר׳ יהודה הלוי בר שלום בשם ר׳ יהודה בר סימון, אין כתיב יונה אלא יונתי, ומה יונתי, אמר הקב״ה אצלי הם תמים כיונה, אבל אצל או״ה ערומים כנחשים, לכך נאמר יונתי. אמר הקב״ה, נתתי להם מצות עשה וקבלו עליהן, וכן מצות לא תעשה וקבלו עליהן, ולא פירשתי להן מתן שכרן ולא אמרו לי דבר ועוד כמה מצות, לכך אני קורא אותם יונתי. א״ר הונא בר אבין בשם ר׳ אחא, כל נסים וגבורות שהקב״ה עושה בעולם הזה בזכות תמימי דרך, שכן כתיב הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב (איוב ל"ז ט"ז), מהו מפלשי עב, אפילו גבורות גשמים במשקל, ואין מפלש אלא משקל, שנאמר פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט (משלי ט״ז י"א), ומה כתיב אחריו? מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים (איוב שם). א״ר יהודה בר סימון שהוא תמים אצל הקב״ה, ודוד מפרש וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ (תהלים י"ח כ"ד), אבל אצל או״ה הן נחשים ועקרבים, כיון שראה דוד כך היאך הם תמים לפני הקב״ה התחיל מקלס, שנאמר אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ.
שמות רבה
דבר אחר: משכו וקחו לכם צאן, הדא הוא דכתיב (משלי טז, יא): פלס ומאזני משפט לה'. וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט, ו): משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, בא וראה כמה בין משה לשמואל. משה היה נכנס ובא אצל הקדוש ברוך הוא, לשמוע הדבור, ואצל שמואל היה הקדוש ברוך הוא בא, שנאמר (ש"א ג, י): ויבא ה' ויתיצב. למה כך? אמר הקדוש ברוך הוא: בדין ובצדקה אני בא עם האדם, משה היה יושב ומי שהיה לו דין, בא אצלו ונידון, שנאמר (שמות יח, יג): וישב משה לשפוט את העם. אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר (ש"א ז, טז): והלך מדי שנה בשנה. אמר הקדוש ברוך הוא: משה, שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל, יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם, אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר (משלי טז, יא): פלס ומאזני משפט לה'. וכן מצינו ביהודה. על שהציל שלש נפשות: תמר ושני בניה מן האש, הציל הקדוש ברוך הוא שלות בניו מן האש. ומי הם? חנניה, מישאל ועזריה. הוי, פלס ומאזני משפט לה'. וכן במצרים היו משועבדים ישראל שמונים שנה, והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל, או צבי ושוחטו, ושופת את הסיר ומבשל ואוכל, וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר (שמות טז, ג): בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע לא כתיב באכלנו מסיר הבשר, אלא בשבתנו, שהיו אוכלין לחמם בלא בשר. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם זינקתם את בני בבשר, שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם, אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן, שאתם משתחוים להן, והן אוכלין ואתם נמסים. למה? שאני דיין אמת. הוי, פלס ומאזני משפט לה'. לכך נאמר: משכו וקחו לכם צאן: