משלי ט:ד מדרש: מדרש לקח טוב, ויקרא רבה ובראשית רבה

ס"א טוב ילד. למפרע דלי. שהיה יוסף בן אחד עשר לאביו. ומזל דלי היא אחד עשר במזלות. וכבר בני יעקב נמשלו בכוכבים. שנא' ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם לז ט). מסכן. שנא' כי גנב גנבתי (שם מ טו). מסכן שנסתכן בבור מלא נחשים ועקרבים. מסכן שנסתכן ע"י אשת פוטיפר. וחכם. שלא הודיע לאביו שהוא במצרים. ולא הודיעו לו שאחיו מכרוהו. וחכם. שלא נכשל בעבירה. וכה"א וחכם לב יקח מצות (משלי י ח). שאין נכשל בעבירה אלא פתי. שנאמר מי פתי יסור הנה וגו' (שם ט ד). ואומר נואף אשה חסר לב (שם ו לב). אבל יוסף הצדיק אמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט). וחכם שידע לפשר חלומות. ממלך זקן. זה פרעה. שהרי ראה לאברהם אבינו. וראה את יעקב. והוא שפרעה אמר ליעקב אבינו כמה ימי שני חייך (בראשית מז ח). שהיה דומה לאברהם אבי אביו. ויעקב אמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי (שם שם ט). וכסיל. שהרי היה משתבח על אלוהו. שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור. ומנין שהיאור היה אלוהו. שנאמר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו). הצדיקים מקיימין השכינה עליהם. שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג). ואומר ויעל מעליו אלהים (שם לה יג). אבל הרשעים מתקיימין על אלהיהן. שנאמר ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (ויקרא ט, א), רַב אַהֲבָה בַּר כַּהֲנָא פָּתַח (משלי ט, א ד): חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, טָבְחָה טִבְחָהּ וגו' שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ וגו' מִי פֶתִי וגו', רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אִלְעָאי פָּתַר קְרָא בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. (משלי ט, א): חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים וגו' (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. טָבְחָה טִבְחָה, (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ. מָסְכָה יֵינָהּ, (בראשית ב, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, (בראשית ב, יא): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְּשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, זֶה אָדָם וְחַוָּה. (משלי ט, ג): עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת, שֶׁהֱסִיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא אוֹתָן אֱלָהוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה, הֵן הִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלְכוּ אַחַר דַּעְתּוֹ שֶׁל נָחָשׁ, בִּשְׁבִיל כָּךְ (משלי ט, ד): חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ (בראשית ג, יט): כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

בַּר קַפָּרָא פָּתַר קְרָיָא בַּתּוֹרָה, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זוֹ תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב, ו): כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא חֲמִשָּׁה הֵן, בַּר קַפָּרָא עָבֵיד מֵרֵישֵׁיהּ דְּוַיְדַבֵּר (במדבר א, א): עַד (במדבר י, לה): וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן חַד. מִן וַיְהִי עַד (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה חַד. וְעַד סֵיפֵיהּ, חַד, הֲרֵי שִׁבְעָה. טָבְחָה טִבְחָהּ, אֵלּוּ הָעֳנָשִׁים. מָסְכָה יֵינָהּ, אֵלּוּ קַלִּין וַחֲמוּרִין וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, אֵלּוּ הָעֲרָכִין. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת, שֶׁהֱסִיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא אוֹתָן אֱלָהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וגו', אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי ט, ד): מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה, הֵן הִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל כֵּן חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן.