משלי ט:ט מדרש: אוצר מדרשים, מדרש לקח טוב, מדרש שכל טוב ומדרש תנחומא

ר׳ ישמעאל אומר, אחד אין לו תמורה ולא שני כנגדו. זהו מנהג המנין, אחד אחד, כך אין לו להקב״ה אחד, אחד שאין לו אחד (צ״ל: זהו מנהג המנין אחר אחד, כך אין לו להקב"ה אחר, אחד שאין לו אחר, אבל (באמת) הקב"ה הוא אחד שאין לו שני. ור״ל כי רק אחר ״ראשון״ יש שני ולא אחר "אחד"). אבל הקב״ה אחד שאין לו שני, ואין אדם יודע היכן הוא מקומו. והחיות אין יודעות היכן הוא מקומו, ולא המלאכים המהללים שמו יודעין היכן הוא מקומו, שנאמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו, ולא השמים והארץ מהללים מן המקום שהוא שם, שכן אנשי לשכת הגזית קוראין אותו מקומו של עולם ולא העולם מקומו. אבל הרוח לא מצינו שיתלה אלא בהקב״ה, שנאמר ורוח אלהים מרחפת, רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי (איוב ל"ג ד') מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח (שם ל"ז י'). וְעַתָּה ה׳ אלהים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ (ישעיה מ"ח ט"ז), רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי (ש"ב כ"ג ב'), תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן (תהלים ק"ד ל'). תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד (משלי ט' ט'). כל אסיפה שבתורה לשון כנוס חוץ משתים, תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן (תהלים ק"ד כ"ט) , אם היה לשון כנוס למה יגועון, אלא לשון פיזור, פיזר אותם ואחר כך יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן. אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם (צפניה א' ג'), ומנין שהוא לשון כלוי? ממה שאמר שלמה עת ללדת ועת למות. אמר שלמה כנגד הלל הגדול כ״ח תמורות, ובהלל הגדול כ״ו פסוקים ונשתיירו ב׳ תמורות כנגד ב׳ לוחות הברית.

ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה. מכאן אמרו חז"ל (משלי ט' ט') תן לחכם ויחכם עוד זו רות שלא החליפה בגדיה בבית אלא בגורן.

כי אם הלחם אשר הוא אוכל. יש לומר כמשמעו ממש, אלא אמרו רבותינו לשון נקי הוא, כדכתיב ולחם סתרים ינעם (משלי ט יז), וכן חבירו מוכיח עליו, כי אם אותך באשר את אשתו (פסוק ט), לכך אוכל מלא ו' כתיב, לדרוש בו גבורי כח לשון אכילה ולשון ביאה, כשדרשינן: