משלי יז:ו מדרש: תנחומא בובר, אוצר מדרשים, מדרש תנחומא ובמדבר רבה

ואלה תודלות יצחק בן אברהם (בראשית כה יט). זש"ה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז ו), מי גרם לאברהם שנתגדל, יעקב, שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב), ולמה שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת (דברים ד י), מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד תורה לבנו ובן בנו שוב אינה פוסקת ממנו, וכך כשראה הקב"ה לאברהם שהיה עוסק בתורה, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (בראשית כו ה), וכתיב כי ידעתיו (שם יח יט), ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים (שם כה כז). מה התנה הקב"ה עמהם, לא ימוש ספר התורה וגו' (יהושע א ח). וכתיב בן חכם ישמח אב (משלי י א), זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ובן כסיל זה ישמעאל, שנאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברם (שם כה יב). יש בנים מתגנין באבותיהם. יאשיהו מתגנה באביו, שנאמר כי [הוא] אמון הרבה אשמה (דה"ב לג כג). חזקיהו נתגנה באחז, שנאמר צר תעודה (ישעיה ח טז). ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו, [שנאמר ובני עלי בני בליעל (ש"א ב יב), ואף שמואל נתגנה בבניו] שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו (שם ח ג). אלא אברהם לא היה כן, אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק בלבד, והרי כתיב (ואלה תולדות ישמעאל) [ותלד הגר לאברם בן וגו' (בראשית טז טו)], ועוד בני קטורה זמרן ויקשן, ואינו אומר אלא אברהם הוליד את יצחק, אלא שהיה יצחק צדיק, לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק.

אהרן: המדרש ואלה תולדות אהרן ומשה המובא להלן נדפס ע״י ר' שלמה אהרן ווערטהיימער בספרו בתי מדרשות בית ג' (ירושלם תרנ״ה) מכ״י ישן, ולדעתו הוא שארית פליטה מספר שלם מאחד המדרשות שאבדו מאתנו, אך רחוק הוא לחשוב שהוא מן הילמדנו, גם רחוקה השערתו שרש״י ראה את המדרש הזה מפני שבפירושו למשלי י״ז ו' כתב עטרת זקנים בני בנים ״כשרואין בני בניהם הולכין בדרך טובה״ וגם פה דרש עטרת זקנים בני בנים ״אימתי הזקנים משתבחים בשעה שבניהם עושים כמעשיהם״ שהוא באמת דרשה אחרת. גם בתחלת המדרש מובאים דברי חז״ל האחים השותפין שהשביחו הנכסים אפילו לא הניח להם אביהם אלא מטה או קרדום חולקים בשוה, וע״ז מעיר מר ווערטהיימער כי נראה מכאן שפירש בעל המדרש אודיינו (ב״ב קמ״ג:) היינו מטה, וזה כפירש ר״ת ולא כפירש״י בור וכסויו, וא״כ כבר ראה המחבר פי' ר״ת. ואם רש״י ראה את המדרש מדוע לא הביא פי' המדרש כי אודיינו הוא מטה. אמנם נראה כי מחבר המדרש הוא אחרון אשר לקט דרשות ממדרשים שונים הנוגעים לאהרן ומשה וחידש איזה דברים מעצמו ובפרט ההתחלה שהשתמש בהלכה לצורך דרוש באגדה. ומכפיל הענין בדבר שנאת אחים בכלל לעומת אהבת משה ואהרן בסוף המדרש.

‎וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק. אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (משלי יז, ו). הַצַּדִּיקִים מִתְעַטְּרִין בִּבְנֵי בְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם מִתְעַטְּרִין בַּאֲבוֹתָם. כֵּיצַד? אַבְרָהָם נִתְעַטֵּר בִּזְכוּת יַעֲקֹב. כְּשֶׁהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ נִמְרוֹד לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַצִּילוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לָזֶה אַתָּה מַצִּיל? כַּמָּה רְשָׁעִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב בֶּן בְּנוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, אֲנִי מַצִּילוֹ. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם (ישעיה כט, כב), פְּדָאוֹ מִן הַכִּבְשָׁן. הֲרֵי נִתְעַטְּרוּ אָבוֹת בִּשְׁבִיל בָּנִים.