משלי יז:כה מדרש: איכה רבה ואגדת בראשית

וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי, מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁנִּתְחַבֵּר לְלִסְטִים וְגִלָּה אֶת רָזָן, וַהֲרָגוּהוּ וּמִלְאוּ פִּיו עָפָר וּצְרוֹרוֹת. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נְתָנוּהוּ בִּכְלִיבָא, וּבִקְּשׁוּ לְקַלֵּס עָלָיו מִפְּנֵי כְּבוֹד אָבִיו וְלֹא הִנִּיחָן, אָמַר לָהֶם הַנִּיחוּ לוֹ וַאֲנִי אֹמַר עַל בְּנִי, פָּתַח וְאָמַר (משלי ה, יג יד): וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי. כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל רָע בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה. וְאִמּוֹ קָרָאת עָלָיו (משלי יז, כה): כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ. אֲחוֹתוֹ קָרָאת עָלָיו (משלי כ, יז): עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר וְאַחַר יִמָּלֵא פִיהוּ חָצָץ. וּתְנַן כָּל שֶׁהוּא מִסְּעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, אָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר, וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְלֶאֱכֹל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, וְלִרְחֹץ וְלָסוּךְ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מִסְּעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, מֻתָּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן, וְלֶאֱכֹל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. רַב מִן דְּהוּא אָכֵיל כָּל מַאֲכָלוֹ נְסֵיב חַד פַּת פָּחִית וִיהַב עֲלֵיהּ קְטָם וַאֲמַר זוֹ הִיא סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּשַׁנִּי בָּאֵפֶר. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּקֵיסָרִין שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל נַחְתּוֹם אֶחָד אָמְרָה לוֹ לַמֵּד אֶת בְּנִי אֻמָּנוּת, אָמַר לָהּ יַמְתִּין אֶצְלִי חֲמִשָּׁה שָׁנִים וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִין בְּחִטָּה. כַּמָּה מִינִין יֵשׁ בְּחִטָּה, רַבִּי אַחָא אָמַר בְּחִטֵּי מִנִּית, חִטִּים דְּלָא מְנִין. וְרַבָּנָן אָמְרֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּחִטִּין כְּמִנְיַן מִנִּית. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווֹ יָתְבִין וְחָשְׁבִין לְהוֹן עַד שִׁתִּין וְקָמוּ לְהוֹן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל חַד פַּרְכוֹטָס, אָמְרָה לוֹ לַמֵּד אֶת בְּנִי אֻמָּנוּת, אָמַר לָהּ יַמְתִּין אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ מֵאָה מִינִין בְּבֵיצָה. שָׁמַע רַבִּי וְאָמַר לֹא רָאִינוּ שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה בָּעוֹלָם. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא וְאָמַר לֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ טוֹבָה בָּעוֹלָם. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אֲזַל לִנְצִיבִין בְּעַרְבֵי צוֹמָא רַבָּא, אֲכַל וּפְסַק, שְׁמַע רֵישׁ גָּלוּתָא וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ יַשְׁגַּח עֲלַי רַבִּי. אֲמַר לֵיהּ אֲכַלִּית וּפְסַקִית. אֲמַר לֵיהּ יַשְׁגַּח עָלַי רַבִּי דְּלָא יְהוֹן אָמְרִין לָא חֲשָׁבֵיהּ כְּלוּם מַטְרַח עֲלוֹי, אֲזַל עִמֵּיהּ. כֵּיוָן דַּאֲזַל אֲמַר לְטַלְיָא, בְּרִי, פָּטִילִיק דְּאַתְּ מַיְיתֵי לָן חַד זְמַן קֳדָמַיי לָא תַיְיתֵי לָן זְמַן אֳחוֹרֵי, מִן דַּאֲכָלוּן אַיְיתִין קֳדָמֵיהוֹן תְּמָנִין פָּטִילְקִין, אֲכַל מִכָּל פָּטִילִיק חַד פַּת וּמִכָּל פְּטִיס חַד כָּס, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן דַּאֲכָלִית וּפְסָקִית אַיְיתוֹן קֳדָמָךְ תְּמָנִין פָּטִילְקִין, מֵחָדָא פָּטִילִיקֵי אָכַל רַבִּי חָדָא פְּתִית וּמֵחָדָא פְּטִיס אִישְׁתֵּי רַבִּי חַד כָּס, אֲמַר וּבַמֶּה קָרַן לָהּ נַפְשָׁא, דְּהִיא כְּמָה דְּאִיתְיְהֵיב לָהּ הִיא נְפִישָׁה. רַבִּי אַבָּהוּ אֲזַל לְבָצְרָה וְאִתְקַבֵּל גַבֵּי יוֹסֵי רֵישָׁא, אַיְיתוֹן קַמֵּיהּ תְּמָנִין מִינֵי מֹחִין דְּעוֹף, אֲמַר לֵיהּ לָא יִכְעוֹס רַבִּי דְּלָא הֲוָה צֵידָא סָפֵק, וְלָא קַרְיָין לֵיהּ יוֹסֵי רֵישָׁא אֶלָּא דְּלָא הֲוָה מַאֲכָלֵיהּ אֶלָּא מֹחִין דְּעוֹף. רַבִּי חִיָּא רַבָּא אֲזַל לְדָרוֹמָא, וְאִתְקַבֵּל גַּבֵּי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַּבְשִׁילִין. אֲמַר לֵיהּ בְּשַׁבַּתָּא מָה אַתּוּן עָבְדִין, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן כָּפְלִין לְהוֹן. לְבָתַר יוֹמִין אֲתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִטְבֶרְיָא וְאִתְקַבֵּל גַּבֵּי רַבִּי חִיָּא רַבָּא וִיהַב לְתַלְמִידוֹי דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דַּרְכְּמוֹנִין וַאֲמַר לְהוֹן זִילוּ וַעֲבִידוּ לְרַבְּכוֹן כְּמִנְהָגֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֲוָה יָדַע לְמִסְדַּר סְעוּדָתָא כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. כַּד הֲוָה לֵיהּ הֲוָה עָבֵיד, כַּד לָא הֲוָה לֵיהּ נְסֵיב גַּרְעִינִין וּמְנֵי עֲלֵיהוֹן, בְּגִין דְּלָא יִתְנְשֵׁי יַתְהוֹן. נָשִׁיתִי טוֹבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם אַחַר הַמֶּרְחָץ. וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיָאֵשׁ מִן הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה חוֹזֵר וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי.

[ג] ד"א ויהי כי זקן יצחק. מה כתיב למעלה ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו' ותהיין מורת רוח וגו' (בראשית כו לד לה). כעס לאביו בן כסיל וגו' (משלי יז כה). בכל זאת אביו קרא אותו גדול. ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כז א), ואמו קראה אותו גדול, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול (שם שם טו), אמר הקב"ה הנה זקן וזקנה שאין בהם דעת, אני קראתיו קטן, שנאמר הנה קטן נתתיך (עובדי' א ב), זש"ה מי זה אמר ותהי ה' לא צוה (איכה ג לז). משל למי שהיה מכתיב טירו"ניא (פי' גיבורים), בא אחד להכתיב לו את בנו, אמר לו ראה לבני, מה בחור מה גבור ובעל קומה, אף אמו אמר' ראה מה בנינו בעל קומה, אמר להם בפניכם הוא גבור ובעל קומה, איני יודע, הרי העין (פי' מאזנים ומדידה) אם יהא בו קומה, מדדו ונמצא קטן ונפסל, כך רבקה קראה אותו גדול, ויצחק קרא אותו גדול, אמר להם הב"ה ומי בעולמי שליט ומושל בלעדי, שנאמר מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, א"ל הקב"ה מה לכם לצוות בביתי, אני עשיתיהו קטן, ואתם קוראין אותו גדול, ואינו אלא קטן, שנאמר הנה קטן נתתיך בגוים וגו'.