משלי יח:ח מדרש: מדרש תנחומא, במדבר רבה, תנחומא בובר ואוצר מדרשים

וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן (משלי יח, ח). דְּבָרִים שֶׁרָגְנוּ הַמְּרַגְּלִים אַחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָּרְמוּ לָהֶם צָרָה גְּדוֹלָה. שֶׁאִלּוּ לֹא שָׁמְעוּ לַמְּרַגְּלִים, לֹא הָיוּ לוֹקִין עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ אַחֲרֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם (דברים א, כז). מַהוּ וַתֵּרָגְנוּ. תַּרְתֶּם גְּנוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁקְּרָאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶץ טוֹבָה. מָשָׁל לְמִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ בּוֹרֵר מָנָה יָפָה לָתֵת לוֹ. וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר לְאוֹהֲבוֹ שֶׁהִיא רָעָה, אֵינוֹ אוֹמֵר, לֹא כִּבַּדְתָּ לְאוֹהַבְךָ יָפֶה.

וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם (במדבר יד, א), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יח, ח): דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן, דְּבָרִים שֶׁרָגְנוּ אַחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גָרְמוּ לָהֶם צָרָה גְּדוֹלָה, שֶׁאִלּוּ לֹא נִשְׁתַּוּוּ לַמְּרַגְּלִים לֹא הָיוּ לוֹקִין עִמָּהֶם, אֶלָּא הִשְׁלִימוּ אַחֲרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, כז): וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ, מַהוּ וַתֵּרָגְנוּ, תַּרְתֶּם גְּנוּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקְּרָאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶץ טוֹבָה. וַתִּשָֹּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה יב, ח): נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ, אוֹתוֹ קוֹל שֶׁבְּכִיתֶם, גָּרַם לָכֶם לִהְיוֹת שְׂנוּאִין, וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר אָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה יז, יא): בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי. בַּיּוֹם שֶׁאָמַר לִטַּע אֶתְכֶם בָּאָרֶץ נַעֲשֵׂיתֶם סִיגִים, וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי, עַד שֶׁלֹא בָּא הַשָּׁרָב פְּרַחְתֶּם, (ישעיה יז, יא): נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה, בַּיּוֹם שֶׁעָבַרְתִּי לִתֵּן לָכֶם נַחֲלַת אֲבִיכֶם, נַעֲשֵׂיתֶם קָלוֹן בָּעוֹלָם, (ישעיה יז, יא): וּכְאֵב אָנוּשׁ, זֶה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁשְּׁלַחְתֶּם יְרוּשָׁה לְדוֹרוֹת, שֶׁבָּכוּ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם לְפָנַי, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת, וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִגְזְרָה עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁתִּתְחָרֵב, כְּדֵי שֶׁיִּגְלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (תהלים קו, כו כז): וַיִּשָֹּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר, וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת, נְשִׂיאוּת יַד כְּנֶגֶד נְשִׂיאוּת קוֹל.

ותשא כל העדה וגו' (שם יד א). זש"ה דברי נרגן כמתלהמים (משלי יח ח), דברים שרגנו אחר הקב"ה הם גרמו להם צרה לדורות, שאילו לא נשתוו למרגלים לא היו לוקין עמהם, אלא השלימו עמהם, שנאמר ותרגנו באהליכם וגו' (דברים א כז).