מדרש על משלי כא:א

(משלי א א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל"- רבי תנחום בן חנילאי פתח ואמר: (איוב כח יב): "והחכמה - מאין תימצא? ואי זה מקום בינה?" - זה שלמה, שישב בתענית ארבעים יום, כדי שייתן לו המקום רוח חכמה ובינה, והיה משוטט ומבקש אחריה. אמר לו הקב"ה: (מלכים א ג ה): "שאל, מה אתן לך?" אמר לפניו 'ריבונו של עולם, איני שואל ממך לא כסף ולא זהב, אלא חכמה בלבד', שנאמר (מלכים א ג ט): "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך". השיבו הקב"ה ואמר לו 'הואיל ולא שאלת לא כסף ולא זהב, החכמה והמדע נתונה לך במתנה'. ולא עוד אלא שקדמה החכמה לתורה, שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'". תמן תנינן (משנה אבות ג יז): "רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה - אין דרך ארץ". ולפי שקדמה חכמתו, אמר עליו הכתוב (מלכים א ג ג): "ויאהב שלמה את ה'"; מלמד שהיתה חכמתו של שלמה מתנה. "ואי זה מקום בינה?" - אמר רבי שמעון בן יוחאי: חכמה ובינה לשון אחד הם, במקום שיש חכמה יש בינה, ובמקום שיש בינה יש חכמה. ולפי שישב בתענית ארבעים יום, והיה מבקש חכמה, לא קיפח הקב"ה שכרו, שנאמר (מלכים א ה כו): "וה' נתן חכמה לשלמה", וכתיב: (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" - זה אדם הראשון, דכתיב ביה בשלמה (משלי ל ב): "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי"; "מאיתן האזרחי" - זה אברהם, דכתיב (ישעיהו מא ב): "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו"; "הימן" - זה משה, שנאמר (במדבר יב ז): "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא"; "כלכל" - זה יוסף, דכתיב (בראשית מז יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו"; "דרדע" - זה דור המדבר, שהיו בני דעה ביותר; "בני מחול" - זה דוד, שמחל לו הקב"ה על אותו עוון. "ויהי שמו בכל הגויים סביב" - זה שלמה, שיצא שמו מסוף העולם ועד סופו. ד"א "והחכמה מאין תימצא" - זה מלכת שבא, ששמעה את חכמתו, אמרה 'אלך ואראה אם חכם הוא אם לאו', ומניין ששמעה חכמתו? שנאמר (מלכים א י א): "ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות", מהו בחידות? אמר רבי ירמיה בר שלום: אמרה לו 'אתה הוא שלמה, ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך?', אמר לה 'הן', אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחד, אתה משיב לי?', אמר לה (משלי ב ו): "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה". אמרה לו 'מה הן שבעה יוצאין, ותשעה נכנסין, ושניים מוזגים, ואחד שותה?' אמר לה 'בוודאי, שבעה ימי נידה יוצאין, ותשעה ירחי לידה נכנסין, שני דדיים מוזגים, והוולד שותה'. אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחר אתה משיבני?' אמר לה "כי ה' יתן חכמה", אמרה לו 'מה הוא, אשה אמרה לבנה: אביך - אבי, זקנך - בעלי, ואת - ברי, ואנא - אחותך'? אמר לה 'בוודאי, שתי בנותיו של לוט הן'. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת ובכסות אחד, אמרה לו 'הפרש לי מאלו זכרים ונקבות'. רמז לסריסיו, והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם; זכרים, שלא היו מתביישים, היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות, שהיו מתביישות, היו נוטלות בסודריהן. אמר לה 'אלו זכרים ואלו נקבות'. אמרה לו 'בני, חכם גדול אתה!'. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה ערלים ומהולים, אמרה לו 'הפרש לי המהולים מן הערלים'; מייד רמז לכהן גדול ופתח ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נופלים על פניהם, מייד אמר לה 'אלו ערלים ואלו מהולים'. אמרה לו 'מהיכן לך?' אמר לה 'מבלעם, דכתיב (במדבר כד ד): "אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים", אילו לא היה נופל - לא היה רואה כלום. ואם אין אתה רוצה ללמוד מבלעם, בוא ולמד מאיוב: בשעה שבאו שלושת רעי איוב לנחמו, אמר להם (איוב יב ג): "גם לי לבב כמוכם, לא נופל אנוכי מכם", לא נופל אנוכי כמותכם'. באותה שעה אמרה לו (מלכים א י ז): "לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד לי החצי, הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי; אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך; יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל וגו' וישימך למלך לעשות משפט וצדקה". נאמר בשלמה "משפט וצדקה", ונאמר בדוד "משפט וצדקה", מניין? דכתיב (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו", ונאמר בשלמה "משפט וצדקה", מגיד הכתוב שחכמתו של שלמה שקולה כחכמתו של דוד, וחכמתו של דוד שקולה כחכמתו של שלמה. ד"א "והחכמה מאין תימצא" - מלמד שהיה שלמה מחפש, היכן החכמה מצויה. רבי אליעזר אומר: בראש, רבי יהושע אומר: בלב. הה"ד (תהלים ד א): "נתתה שמחה בלבי", וכתיב (משלי כז יא): "חכם בני ושמח לבי". ומפני מה נתנה חכמה בלב - מפני שכל האיברים תלויים בלב. אמר שלמה: אני עושה כדפתח אבי, שהוא פתח בחכמתו בראש אותיות וסיים באמצע אותיות: [פתח] בראש - דכתיב (תהלים א א): "אשרי האיש אשר לא הלך", וסיים באמצע - שנאמר (תהלים קנ ו): "כל הנשמה תהלל יה". בתחילה אני פותח באמצע, ומסיים בסוף: אני פותח ממקום שהחכמה נתונה, היכן היא - בלב, ולב היכן הוא נתון - באמצע. נמצאת אומר, שדוד תפש כדברי רבי אליעזר, ושלמה כדברי רבי יהושע. ולא עוד, אלא שהלב נתון בידו של הקב"ה, כדכתיב (משלי כא א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו". וכיוון שהלב נתון ביד הקב"ה, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו. וכיוון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, אמר: ממקום שניתנה החכמה אני מתחיל, שכן הוא אומר "משלי שלמה". "בן דוד" - מאי בן דוד, וכי אין הכל יודעין שהוא בן דוד?! אלא, כל מה שעשה, לכבודו של דוד עשה. "מלך ישראל" - וכי אין הכל יודעין שהוא מלך ישראל?! אלא, מה שעשה, לכבודן של ישראל עשה.

קכא וְאָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין רַחֲמִים, וְאֵלּוּ הֵן: חֲלוֹם טוֹב, וְשֵׁנָה טוֹבָה, וּמֶלֶךְ טוֹב. חֲלוֹם טוֹב, דִּכְתִיב: (ישעיה לח) "וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי". שֵׁנָה טוֹבָה, דִּכְתִיב: (דברים יא) "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". מֶלֶךְ טוֹב, דִּכְתִיב: (משלי כא) "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה'".

ואעפ"כ מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש, לפיכך אמר שלמה בחכמתו פלגי מים לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א), כמים הנוטים לכאן ולכאן, כך הקב"ה מטה לב מלכים אל צונו יתברך זכרו:

(משלי כא א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו" - רבי ישמעאל אומר: פלגי מים ביד ה' - מה המים הללו, כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה, ליבו נתון ביד הקב"ה; אם זכה העולם, הקב"ה מטה ליבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקב"ה מטה ליבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחילה, אלא מלפני הקב"ה, ולכך נאמר "על כל אשר יחפוץ יטנו".

וייטב הדבר בעיני המלך. פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):

(משלי כו כד): "בשפתיו יינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה" - אמר רבי זעירא: מדבריו של אדם אתה יודע אם אוהבך אם שונאך; שכן מצינו בהמן הרשע, שהיה מדבר עם מרדכי בפה, ובליבו היה שנאתו, שנאמר (אסתר ו ז): "ויאמר המן בליבו וגו'", ועוד פסוק אח (אסתר ה ט): "ויימלא המן על מרדכי חמה". וכן מצינו בעשו הרשע, שהיה מדבר עם יעקב, ובליבו היה שונאו, שנאמר (בראשית כז מא): "יעברו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". תמן תנינן: עשר נקודות בתורה: (בראשית טז ה): "ישפוט ה' ביני וביניך" - יו"ד שביניך נקוד, מלמד ששרה אמנו אומרת 'תחזור הגר לשפחותה', ואברהם אבינו היה אומר 'לאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרין ומשעבדין אותה?! חילול שם שמיים בדבר', אם כן יכריע המקום על דבריי ועל דברייך, שנאמר (בראשית כא יב): "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", מה ראשונה על אודות הגר, אף שניה על אודות הגר. (בראשית יט לג): "ולא ידע בשכבה ובקומה" - מפני מה נקוד? מלמד שלא ידע בשכבה, אבל בקומה ידע, בשכבה של בכירה ובקומה של צעירה, מלמד שעבירה גוררת עבירה. (בראשית לז יב): "ויילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" - את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכול ולשתות, והרי דברים קל וחומר: מה אם בשעה שהלכו לאכול ולשתות יצא מהם מחיה לעולם, אם הלכו לתלמוד תורה על אחת כמה וכמה. (במדבר ט י): "או בדרך רחוקה" - מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (במדבר ג לט): "כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן", 'ואהרן' נקוד עליו, מלמד שלא היה אהרן מן המניין. (במדבר כט טו): "ועשרון עשרון" - עשרון הראשון נקוד עליו, מלמד שלא היה טעון שני עשרונות, אלא עשרון אחד. (במדבר י לה): "ויהי בנסוע הארון" - בין למעלה בין למטה נקוד, רבי אמר: ספר היה בפני עצמו ונגנז. (במדבר כא ל): "ונשים עד נופח אשר עד מידבא" - נקוד עליו, מלמד ששיירו שם פליטה. (דברים כט כח): "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו" - נקוד על לנו ולבנינו, מלמד שאמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, על מה שבגלוי מצווין, ואין מצווין על מה שבסתר? אמר להם הקב"ה: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולים לעמוד. (בראשית לג ד): "ויפול על צואריו וישקהו ויבכו" - נקוד על 'וישקהו', מלמד שלא בנשיקה ממש של אהבה, אלא של שנאה. אמר רבי שמעון בן מנסיא: וכי מה היה חושב עשו הרשע באותה שעה, בכלל אוהב או בכלל שונא, הוי אומר בכלל שונא, וכך הוא אומר (משלי כא א): "פלגי מים וגו'", הא למדת שהיה מדבר עם יעקב בפה, ושנאה בליבו, שנאמר "ובקרבו ישית מרמה". אמר רבי סימון: בשעה שהיה עשו הרשע מתחנן לפני אביו, ואומר (בראשית כז לח): "ברכני גם אני אבי", היה בדעתו לברכו יותר מיעקב אחיו, מיד הפליגתו רוח הקודש, אמרה לו 'יצחק יצחק, אל תאמין בחנוניו של רשע, שנאמר: