משלי כב:כח מדרש: ספרא, מדרש לקח טוב, מדרש תנחומא ומדרש תנאים

[ב] "ופרט כרמך" – אין פרט אלא מחמת הבציר. מיכן אמרו: היה בוצר עקץ את האשכולות, הוסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט – הרי זה של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר "לא תשיג גבול עולם".

פס'. וכרמך לא תעולל. אפילו כולו עוללות. ופרט כרמך לא תלקט. שלא יניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר וכן הוא אומר (משלי כ״ב:כ״ח) אל תסג גבול עולם אשר וגו'. לעני ולגר. מה עני מחוסר ובן ברית אף כולן חסרין ובני ברית הנח לפניהם והם יבזבזו ואפילו תשעים ותשעה אומר לחלק ואחד אומר יבזבז ואפילו ידיו רפות לזה שומעין שאמר כהלכה שנאמר תעזוב. אני ה' אלהיכם. אמר הקב"ה איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (שם) אל תגזל דל. וכתיב (שם) כי ה' יריב ריבם. וקבע את קובעיהם נפש:

‎וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הֶעָנִי לִלְקוֹט בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ מַהוּ עוֹנְשׁוֹ, כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ מִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אוֹ מִי שֶׁמַּנִּיחַ אֶחָד וְאֶחָד אֵינוֹ מַנִּיחַ לִלְקוֹט, אוֹ מִי שֶׁמְּסַיֵּעַ אַחַד מֵהֶן בִּשְׁעַת הַקָּצִיר אוֹ בִשְׁעַת הַבָּצִיר, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר, אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם (משלי כב, כח), גְּבוּל עוֹלִים.