משלי כד:ד מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שמות רבה ואוצר מדרשים

קלח אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל פַּרְנָס שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַצִּבּוּר בְּנַחַת, זוֹכֶה וּמַנְהִיגָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ט:י׳) "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שׁמואל א ב) "כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'". [וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:י״ז) "פָּעַלְתָּ ה', מִקְדָּשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". מַתְקִיף לָהּ רַב אַדָא קַרְחִינָאָה: אֶלָּא מֵעַתָּה, גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ד:א׳) "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ"? אָמַר לֵיהּ: לְמִלְּתֵיהּ, הָכִי נַמִּי. כִּדְעוּלָא, דְּאָמַר עוּלָא: שְׁתֵּי הוֹפָעִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת לְמִדַּת טוֹבָה, וְאַחַת לְמִדַּת פֻּרְעָנוּת. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁזֶּה נִתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְזֶה נִתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת]. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, לַסּוֹף מִתְעַשֵּׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ד:ד׳) "וּבְדַעַת, חֲדָרִים יִמָּלְאוּ, כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ז:י״א) "כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא, עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶּנּוּ עֹשֵׁהוּ, וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (עובדיה א׳:ז׳) "לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ, אֵין תְּבוּנָה בּוֹ". וְאֵין 'מָזוֹר' אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושׁע ה) "וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ, וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, לַסּוֹף גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:י״ג) "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָּעַת".

אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנא׳ (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר (משלי יא כו) מונע בר (דף צב) יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ ואין קב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנא׳ (תהלים ב יב) נשקו בר פן יאנף ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף שנאמר (משלי יא כו) וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר (בראשית מב ו) ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר (משלי יא כה) ומתה גם הוא יורא. אמר מר זוטרא מנין לתחית המתים מה״ת שנאמר (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות יחי ראובן לימות המשיח ואל ימות לעוה״ב. רבינא אמר מהכא (דניאל יב ב) ורבים מישני עפר יקיצו. רב אשי אמר מהכא (שם) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. אמר ר׳ אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא שנאמר (ישעיה מט י) כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ואר״א גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳ וגו׳. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו דעת לסוף מתעשר שנאמר (משלי כד ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיה כז יא) כי עם לא בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחננו. וא״ר אלעזר כל הנותן פתו למי שאין בו דעה יסורין באין עליו שנא׳ (עובדיה א ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונת בו ואין מזור אלא יסורין שנאמר (הושע ה יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו. וא״ר אלעזר כל אדם שאין בו דעת לסוף גולה שנא, (ישעיה ה יג) לכן גלה עמי מבלי דעת:

וכל השבח הזה מנין לו? משבט יהודה. ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת? בזכות מרים, שנאמר (שם א): ויעש להם בתים. ומה היו הבתים? בית הכהונה ובית המלכות. יוכבד נטלה כהונה ומלכות, אהרן כ"ג, משה מלך, שנאמר (דברים לג): ויהי בישורון מלך. ומרים נטלה חכמה, שהעמידה בצלאל, ויצא ממנו דוד שהיה מלך, שנאמר (דה"א ב): ותלד לו (אפרת) את חור וכתיב (ש"א יז) ודוד בן איש אפרתי, שבא מן מרים, שנקראת אפרת. בשלושה דברים הללו נברא העולם, שנאמר (משלי ג): ה' בחכמה יסד ארץ. כונן שמים בתבונה. (שם) בדעתו תהומות נבקעו. ובשלושה דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: ואמלא אותו רוח אלהים, בחכמה, בתבונה, ובדעת. ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש, שנאמר (מ"א ז): בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי וגו'. וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת. וכן, כשיעמוד הקב"ה לבנותו, לעתיד לבא, בשלושה דברים הללו נבנה, שנאמר (משלי כד): בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. וכתיב (שם) ובדעת חדרים ימלאו. דבר אחר: ואמלא אותו כל החכמה הזה מנין? מן הקב"ה, רוח אלהים. וכן אתה מוצא ביהושע, שהוא בא מיוסף, ומה כתיב בו (דברים לד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה. וכן אתה מוצא בעתניאל בן קנז שבא מיהודה, מה כתיב בו (שופטים ג): ותהי עליו רוח ה'. וכל הנסים שנעשו להם, בזכות הברכה שברך משה את השבטים, שנאמר (דברים לג): וזאת ליהודה ויאמר, בשעה שנכנסים בצרה, ועזר מצריו תהיה. דבר אחר: שמע ה' קול יהודה, שנתן בו רוח הקודש לגדולה ומתגבר בה. אמר ר' חנינא: הה"ד (איוב לב): אכן רוח היא באנוש, וכל הבינה שהיתה בבצלאל משל שדי היא. הוי, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, שהיה חכם בתורה ובתבונה, שהיה מבין בהלכה ובדעת, שהיה מלא דעת בתלמוד. אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעתיד לבא, רוחי מחיה אתכם, שנאמר (יחזקאל לז): ונתתי רוחי בכם וחייתם: