הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה׃
תנחומא בובר
ד"א ויירא יעקב, אמרו רבותינו נעשה גופו כשעוה הזו, ורוח הקודש צווחת התרפית ביום צרה צר כחכה (משלי כד י), באותה שעה א"ל הקב"ה אל תירא כי (אתך) [עמך] אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך וגו' (ישעיה מא י), אמצתיך במיכאל, עזרתיך בגבריאל, אף תמכתיך בימין צדקי (שם), הנה אנכי עמך (בראשית כח טז), באותה שעה ויחץ את העם אשר אתו (שם לב ח), מה עשה, זיינן מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה, לדורון מנין, ותעבור המנחה על פניו וגו' (שם כב), למלחמה מנין, ויאמר אם יבא עשו וגו' (שם ט), לתפלה מנין, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' (שם י), מה כתיב אחריו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו', הצילני נא מיד אחי מיד עשו (שם יא יב), א"ל הקב"ה אתה קראת אותי, חייך שאני מצילך, שנאמר הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי (תהלים פט כז).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם ריעים בתוך ביתו שנאמר (משלי יח כד) איש רעים להתרועע. תניא רבי אומר אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו שאלמלא מינה פוטיפר את יוסף אפוטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר, תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך שכל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו (אלשיך פ' נשא) וכתיב והביא האיש את אשתו וגו׳, ולא עוד אלא סוף נצרך להן שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, אמר רב נחמן בר יצחק ואם נותנם סוף מתעשר שנאמר (שם) איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לו יהיה ממון הרבה, אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר (איוב כב כה) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, רבי שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר וכסף תועפות לך, א״ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כחכה, א״ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפילו מצוה אחת שנאמר התרפית מכל מקום:
שמות רבה
דבר אחר: ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו. וכן הוא אומר (שמות לג): ואדעך בשם. מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר טז): חמשים ומאתים מחתות. אמר לו הקב"ה: מפני שיש לך עושר, אתה מתגאה?! נבחר שמו של משה, מכל עשרך של כסף ושל זהב. הוי, (משלי יז): מכסף ומזהב חן טוב. דבר אחר: נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון. ומה עשה זמרי? עליו אמר שלמה (שם כא): העז איש רשע בפניו, זה זמרי. וישר הוא יבין דרכו, זה פנחס. ומה העז זמרי? אלא, כיון שבאה כזבי בקש ליטלה. אמרה לו: איני נשמעת לך, שכן צוני אבא, שלא אהיה נשמעת אלא למשה! אמר לה: אני גדול ממשה, שהוא משבט ג' ואני משבט ב', ורצונך לידע שאני גדול ממשה, בפניו אני נוטל אותך, שנאמר (במדבר כה): והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה, שהיה מקיש דברים כנגדו. אמר לו: משה! זו אסורה או מותרת? אמר לו: אסורה היא לך! אמר לו זמרי: אתה הוא הנאמן של תורה, שהקב"ה מתגאה בך, ואומר (שם יב): לא כן עבדי משה, שאתה אומר אסורה זו, אף אשתך שנטלת אסורה היא לך! זו מדינית וזו מדינית, זו גדולה בת אבות, ואשתך בת כומר! הוי, לעיני משה. ושלמה צווח: העז איש רשע בפניו. וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר (שם כה): והמה בוכים. אמר לו הקב"ה: משה, בוכה אתה, והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח, ועכשיו אתה בוכה? ורוח הקדש צווחת (תהלים עו): אשתוללו אבירי לב נמו שנתם. אמר לו משה: אין חכמה, ואין תבונה, ואין עצה לנגד ה'. אמר הקב"ה: יודע אני מי מוכן לדבר זה. מה כתיב אחריו? (שם): סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה. אמר ר' יוסי: דרש פנחס בעצמו: ומה אם הסוס, שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו, אני על קדושת שמו של הקב"ה עאכ"ו! וירא פינחס בן אלעזר התחיל אומר בינו לבין עצמו: ומה אעשה, איני יכול, שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים? עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף והקב"ה אומר (שם כד): התרפית ביום צרה, הצל לקוחים למות, כי תאמר הן לא ידענו זה, אני מעיד עליך, שנאמר (שם): הלא תוכן לבות הוא יבין. נכנס פנחס ומצא אותם, שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה, ולא היו יכולין להפריש עצמן, ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר (במדבר כה): וידקור את שניהם. כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי. מה עשה הקב"ה? נגף את כולן, כיון שראה פנחס את הנגף, עמד והיה מתפלל, שנאמר (תהלים קו): ויעמוד פינחס ויפלל. מיד קרא הקב"ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר: פינחס בן אלעזר, לכך נאמר (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. דבר אחר: נבחר שמו של מרדכי, מעשרו של המן. אמר ר' יאשיה: מה עשה אותו רשע? הוציא כל כסף וזהב שהיה לו, ונתן לאחשורוש. אמר לו הקב"ה: חייך! (שם טז): נבחר מכסף ומזהב חן טוב. נבחר חנה של אסתר, שנאמר (אסתר ב): ותהי אסתר נושאת חן. כיון שבא הרשע עם הממון, אמר לו המלך: הכסף נתון לך. אמר הקב"ה: כך אתם מוכרים שלי על שלי?! שנאמר (ויקרא כה): כי לי בני ישראל עבדים וכתיב (חגי ב): לי הכסף והזהב, חייך! מה שאמרת: הכסף נתון לך וגו'. כך (אסתר ח): ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן: