הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃
ויקרא רבה
דָּבָר אַחֵר, קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, יא): הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג וגו', אַנְטוֹנִינוּס סָלַק לְגַבֵּי רַבִּי אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְתַלְמִידָיו קַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִינוּן דְּאַתְּ מַגְלֵיג עֲלֵיהוֹן, אָמַר לֵיהּ אִין, זְעֵירָא דְּאִית בְּהוֹן מְחַיֵּה מֵתִין. בָּתַר יוֹמִין נָטָה עַבְדוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס לְמִיתָה שְׁלַח וַאֲמַר שְׁלַח לִי חַד מִן תַּלְמִידָךְ דְּהוּא מְחַיֶּה לִי הָדֵין מִיתָא, שָׁלַח לֵיהּ חַד מִן תַּלְמִידוֹי וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲוָה, אָזֵיל אַשְׁכְּחֵיהּ רְבִיעַ, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ רְבִיעַ וּמָרָךְ קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, מִיָּד נִזְדַּעֲזַע וְקָם לֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ, אֵלּוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן שֶׁהָיוּ בְּצַד הַמִּיתָה, אָמַר רַב חָנָן כְּתִיב (שמות לב, ד): וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, תָּבוֹא לְקִיחָה שֶׁל כָּאן וּתְכַפֵּר עַל לְקִיחָה שֶׁלְּהַלָּן, מֵתוּ שְׁנַיִם וְנִשְׁאֲרוּ שְׁנַיִם, קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו.
מדרש תהילים
דבר אחר הולך תמים. זה אברהם שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. ופועל צדק. זה יצחק שהיתה פעולתו בצדק ומסר נפשו למיתה. ודובר אמת. זה יעקב שנאמר (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב. לא רגל על לשונו. זה בנימין שהיה יודע במכירתו של יוסף ולא גילה לאביו. לא עשה לרעהו רעה. זה יוסף שהיה יכול לעשות לאחיו רעה ולא עשה. וחרפה לא נשא על קרובו. זה פנחס שהיה משבטו של לוי וזמרי משבט שמעון. וכיון שראה אותו מעשה עמד עליו והרגו. נבזה בעיניו נמאס. זה משה שמאס בביזת מצרים. לפי שכל ישראל עסוקין בביזה והוא היה עוסק בעצמות יוסף. ואת יראי ה' יכבד. זה דוד שנאמר (שמואל-א ל כו) ויבוא דוד אל ציקלג וגו' הנה לכם ברכה. דבר אחר נבזה בעיניו נמאס. זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים. ואת יראי ה' יכבד. זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שראה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקוראו רבי רבי מורי מורי. נשבע להרע. זה בועז שנשבע ליצרו (רות ג יג) חי ה' שכבי עד הבקר. דבר אחר זה אלישע בן שפט שנאמר (מלכים-ב ה טז) חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח. דבר אחר זה אליהו שנאמר (מלכים-א יז א) חי ה' וגו' אם יהיה השנים האלה טל ומטר. כספו לא נתן בנשך. זה עובדיה שהחביא את הנביאים במערה והיה לווה ומאכילן. דבר אחר כספו לא נתן בנשך. זה שמאי והלל שלא למדו תורה בדמים. ושחד על נקי. זה שמואל שנאמר (שמואל-א יב ג) הנני ענו בי. עושה אלה לא ימוט. א"ר שמואל הימוט הזה איני יודע מהו. עד שבא שלמה ופירש (משלי כד יא) ומטים להרג אם תחשוך. וכשהיה רבן גמליאל קורא המקרא הזה היה בוכה. אמר מי יוכל לעשות כל אלה. וכשהיה רבי עקיבא קורא בפסוקים הללו ואחרים שביחזקאל (יחזקאל יח ו) אל ההרים לא אכל. היה משחק. אמר לו רבן גמליאל מפני מה אתה משחק ואני בוכה. אמר לו ראה מה כתיב בשרצים (ויקרא יא לא) אלה הטמאים לכם בכל השרץ. יכול אם לא נגע בכל אלה לא יהא טמא. אלא אפילו באחת מהן. בהרת מטמאה כגריס ותחלת ברייתה בכעדשה. וכתיב בסוף הטמאות (שם יח כד) אל תטמאו בכל אלה. יכול אינו מטמא אלא בכולן והרי אם נגע בכעדשה מטמא. ואיזה מדה מרובה הוי אומר מדה טובה מרובה על מדת פורענות חמש בכפלים. מה אם מי שהוא נגע באחד מהן אפילו כעדשה מטמא כאילו נוגע בכולן. מדה טובה לא יהא בדין שאם עשה אחת כאילו עושה כל המצוות כולן. הוי אומר כשם שאלה שכתוב בשרצים כאילו נוגע בכולן. כך עושה אלה לא ימוט לעולם. אם עשה אחת מהן כאילו קיים את כולן. אמר לו רבן גמליאל נחמתני עקיבא נחמתני:
שמות רבה
דבר אחר: ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו): לולי משה בחירו. וכן הוא אומר (שמות לג): ואדעך בשם. מעשרו של קרח, שנאמר (במדבר טז): חמשים ומאתים מחתות. אמר לו הקב"ה: מפני שיש לך עושר, אתה מתגאה?! נבחר שמו של משה, מכל עשרך של כסף ושל זהב. הוי, (משלי יז): מכסף ומזהב חן טוב. דבר אחר: נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון. ומה עשה זמרי? עליו אמר שלמה (שם כא): העז איש רשע בפניו, זה זמרי. וישר הוא יבין דרכו, זה פנחס. ומה העז זמרי? אלא, כיון שבאה כזבי בקש ליטלה. אמרה לו: איני נשמעת לך, שכן צוני אבא, שלא אהיה נשמעת אלא למשה! אמר לה: אני גדול ממשה, שהוא משבט ג' ואני משבט ב', ורצונך לידע שאני גדול ממשה, בפניו אני נוטל אותך, שנאמר (במדבר כה): והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה, שהיה מקיש דברים כנגדו. אמר לו: משה! זו אסורה או מותרת? אמר לו: אסורה היא לך! אמר לו זמרי: אתה הוא הנאמן של תורה, שהקב"ה מתגאה בך, ואומר (שם יב): לא כן עבדי משה, שאתה אומר אסורה זו, אף אשתך שנטלת אסורה היא לך! זו מדינית וזו מדינית, זו גדולה בת אבות, ואשתך בת כומר! הוי, לעיני משה. ושלמה צווח: העז איש רשע בפניו. וכיון שראו אותו היו בוכים, שנאמר (שם כה): והמה בוכים. אמר לו הקב"ה: משה, בוכה אתה, והיכן חכמתך שאמרת דבר והבלעת לקרח, ועכשיו אתה בוכה? ורוח הקדש צווחת (תהלים עו): אשתוללו אבירי לב נמו שנתם. אמר לו משה: אין חכמה, ואין תבונה, ואין עצה לנגד ה'. אמר הקב"ה: יודע אני מי מוכן לדבר זה. מה כתיב אחריו? (שם): סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה. אמר ר' יוסי: דרש פנחס בעצמו: ומה אם הסוס, שהוא נותן נפשו ליום מלחמה, אפילו הוא מת נותן נפשו על בעליו, אני על קדושת שמו של הקב"ה עאכ"ו! וירא פינחס בן אלעזר התחיל אומר בינו לבין עצמו: ומה אעשה, איני יכול, שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים? עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף והקב"ה אומר (שם כד): התרפית ביום צרה, הצל לקוחים למות, כי תאמר הן לא ידענו זה, אני מעיד עליך, שנאמר (שם): הלא תוכן לבות הוא יבין. נכנס פנחס ומצא אותם, שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה, ולא היו יכולין להפריש עצמן, ודקר שניהם דרך דביקתן, שנאמר (במדבר כה): וידקור את שניהם. כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי. מה עשה הקב"ה? נגף את כולן, כיון שראה פנחס את הנגף, עמד והיה מתפלל, שנאמר (תהלים קו): ויעמוד פינחס ויפלל. מיד קרא הקב"ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם, שנאמר: פינחס בן אלעזר, לכך נאמר (משלי כב): נבחר שם מעושר רב. דבר אחר: נבחר שמו של מרדכי, מעשרו של המן. אמר ר' יאשיה: מה עשה אותו רשע? הוציא כל כסף וזהב שהיה לו, ונתן לאחשורוש. אמר לו הקב"ה: חייך! (שם טז): נבחר מכסף ומזהב חן טוב. נבחר חנה של אסתר, שנאמר (אסתר ב): ותהי אסתר נושאת חן. כיון שבא הרשע עם הממון, אמר לו המלך: הכסף נתון לך. אמר הקב"ה: כך אתם מוכרים שלי על שלי?! שנאמר (ויקרא כה): כי לי בני ישראל עבדים וכתיב (חגי ב): לי הכסף והזהב, חייך! מה שאמרת: הכסף נתון לך וגו'. כך (אסתר ח): ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן: