משלי כה:ב מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ובראשית רבה

יערישיה בן יוסף פתח, כבוד אלקים הסתר דבר (משלי כ״ה:ב׳) מלמד שדברי מעשה מרכבה יהיו בהסתר לפי שזו כבוד אלקים, ד״א כבוד אלקים אימת אתה עושה לאלקים כבוד בשעה שאתה עוסק בנסתרות ואל תקרי דבר אלא דיבור. כתיב איזה הדרך ישכון אור וחושך אי זה מקומו (איוב ל״ח:י״ט), וכתיב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ז׳), מלמד שברא הקב״ה מקום לאור ומקום לחשך, האור ליהנות בהם הצדיקים העושים רצונו והחשך לענוש בהם הרשעים שעוברים רצונו, ואע״פ שנהורא עמיה שריא מלמד שצמצם הקב״ה אורו. ידע מה בחשוכא, שיודע מה לעשות עם החשך, שעם החשך פרע הקב״ה לעוברי רצונו, שנאמר בהם חשך ונאמר כחשיכה כאורה, כשם שהחשך להפרע מרשעים שבמחשך מעשיהם כך נברא האור ליתן שכר טוב לצדיקים שמעשיהם מאירים העולם, וז״ש שלמה גם את זה לעומת זה עשה אלקים (קהלת ז׳:י״ד).

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁהֶאֱמִינוֹ הַמֶּלֶךְ כָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ. בָּא הָעֶבֶד לָמוּת, קָרָא לְבָנָיו לַעֲשׂוֹתָן בְּנֵי חוֹרִין, וְלוֹמַר לָהֶם הֵיכָן דִּיָּתֵּיקֵי שֶׁלָּהֶן וְהָאוֹנֵי שֶׁלָּהֶן. יָדַע הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר, עָמַד לוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ. רָאָהוּ אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ וְהִפְלִיג אֶת הַדָּבָר שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְגַלּוֹת לָהֶם. הִתְחִיל מְדַבֵּר הָעֶבֶד לְבָנָיו, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם אַתֶּם עֲבָדָיו שֶׁל מֶלֶךְ, הֱווּ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְכַבְּדוֹ כָּל יָמָי. כָּךְ וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו לְגַלּוֹת לָהֶן אֶת הַקֵּץ, נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ: לְבָנֶיךָ אַתָּה קוֹרֵא וְלִי לָאו. שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל (ישעיה מג, כב). כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ יַעֲקֹב, הִתְחִיל אוֹמֵר לְבָנָיו, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הֱווּ מְכַבְּדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁכִּבְּדוּהוּ אֲנִי וַאֲבוֹתַי, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: יוֹדְעִין אָנוּ מַה בְּלִבֶּךָ. עָנוּ כֻלָּם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (דברים ו, ד). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶם כָּךְ, מִיָּד וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה. הִתְחִיל אוֹמֵר בְּלַחַשׁ, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר (משלי כה, ב). אֵין הַמִּדָּה הַזּוֹ שֶׁלְּךָ, הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר (משלי יא, יג).

[ויקרא יעקב אל בניו]. זש"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (איוב יב כ), זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטירין של הקב"ה (פי' סודו) יצחק קרא לעשו בקש לגלות לו את הקץ וגנזו הקב"ה ממנו, שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול וגו' (בראשית כז א), ואף יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר האספו ואגידה לכם וגו', למה הדבר דומה, לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו, בא אותו העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין, ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהם, עמד המלך למעלה ממנו, ראה אותו העבד והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם, התחיל אמר להם בבקשה מכם עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו, כדרך שכיבדתיו אני כל ימי, כך יעקב קרא לבניו להודיע להם אימתי הקץ, מיד נגלה עליו הקב"ה, א"ל לבניך אתה קורא ולי לא קראת, ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג כב), כיון שראה הקב"ה נגלה עליו, מיד התחיל לומר להם בבקשה מכם היו מכבדין להקב"ה, כשם שכבדוהו אבותי, שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' (בראשית מח טו), אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), מיד וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז לא), התחיל לומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב).