משלי כח:י מדרש: מדרש תנחומא, ויקרא רבה, תנחומא בובר ובמדבר רבה

וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם. שֶׁהוֹלִיכוּ בְּיָדָם כָּל מִינֵי קְסָמִים שֶׁהֵם קוֹסְמִין בָּהֶם, שֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ עֲלִילָה לוֹמַר, אֵין כְּלֵי תַּשְׁמִישִׁי עִמִּי. וּבְיַד זִקְנֵי מִדְיָן הָיוּ הַקְּסָמִים, שֶׁאָמְרוּ, אִם יָבֹא עִמָּנוּ, יַצְלִיחַ. וְאִם יְעַכֵּב שָׁעָה אַחַת, אֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם: לִינוּ פֹּה הַלַּיְלָה, הָלְכוּ לָהֶם זִקְנֵי מִדְיָן, שֶׁיָּדְעוּ בַּקְּסָמִים שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵין בּוֹ הֲנָאָה. וְיָשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע, בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפֹּל (משלי כח, י), זֶה בִּלְעָם. שֶׁבִּתְחִלָּה הָיוּ הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכַשְׁרוּת, וּבִדְבָרָיו אֵלּוּ נָהֲגוּ בָּעֲרָיוֹת. שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר, וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כט, ט), וְכֵן, וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת (שמות ב, טז), הַנָּשִׁים הָיוּ יוֹצְאוֹת אַחַר הַצֹּאן. עָמַד בִּלְעָם וְהִטְעָה אֶת הַבְּרִיּוֹת בָּעֲרָיוֹת. וּכְמוֹ שֶׁהִטְעָה, הֻטְעָה. בָּעֵצָה שֶׁנָּתַן, בָּהּ נָפַל. הָיִינוּ דִּכְתִיב: בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפֹּל. וְהִטְעָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהּ. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְּאַבְּדֵם (איוב יב, כג), כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. אָמַר הָרָשָׁע, אֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶם. כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, יֵשׁ עִתִּים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּבָנָיו כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת. לְכָךְ אָמַר לוֹ: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, לְהַטְעוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים, בָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְגוֹ'. הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה מְכַבְּדֵנִי וְאֵין אַתָּה מוֹצִיא לִי שֵׁם טוֹב בָּעוֹלָם, הַמְּלָכִים מְבַקְּשִׁים אוֹתִי. הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִי. לְהוֹדִיעַ, שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתָם יוֹתֵר מִבָּלָק. שֶׁבָּלָק לֹא אָמַר, קָבָה לִי, אֶלָּא אָרָה לִי. וְזֶה אָמַר, קָבָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁנּוֹקֵב הַשֵּׁם וּמְפָרֵשׁ. בָּלָק אָמַר, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. וְהוּא אוֹמֵר, וְגֵרַשְׁתִּיו, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.

וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם (ויקרא ד, טו), אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵין לָהֶם סוֹמְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל, ו): וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם. יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶן סוֹמְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב טו, לד): כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ אַבִּירִים (תהלים סח, לא): עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אַבִּירִים (ישעיה מו, יב): שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ אַדִּירִים (יחזקאל לב, יח): אוֹתָהּ וּבְנוֹת גּוֹיִם אַדִּירִים, וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אַדִּירִים (תהלים טז, ג): וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ חֲכָמִים (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ חֲכָמִים (משלי י, יד): חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָּעַת. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ תְּמִימִים (משלי א, יב): וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ תְמִימִים (משלי כח, י): וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ צַדִּיקִים (יחזקאל כג, מה): וַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים הֵמָּה יִשְׁפְּטוּ אוֹתְהֶם. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ צַדִּיקִים (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ אִישִׁים (תהלים קמא, ד): אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן. יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ אִישִׁים (משלי ח, ד): אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא. אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ גִּבּוֹרִים (תהלים נב, ג): מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר. וְיִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ גִּבּוֹרִים (תהלים קג, כ): גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ.

ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך (במדבר כב ט). זש"ה משגה ישרים בדרך רע [בשחותו הוא יפול] (משלי כח י), שבתחלה היו הבריות [נוהגות] בכשרות, ובדבריו אלו נפרצו בעריות, שבראשונים [כתיב] ורחל באה עם הצאן (בראשית כט ט), ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב טז), עמד בלע הרשע והטעה את הבריות בעריות, וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל, [היינו דכתיב] בשחותו הוא יפול (משלי שם), והטעהו הקב"ה, שנאמר משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם (איוב יב כג), שאל לו מי האנשים האלה עמך, אמר אותו רשע איני יודע בהם, אלא בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי, הנה העם היוצא ממצרים וגו', להודיע שהוא שונא ישראל יותר מבלק, לפי שבלק לא אמר קבה, אלא ארה (במדבר שם ו), וזה אמר קבה בפירוש, והוא אמר ואגרשנו וגו' (שם), וזה אמר וגרשתיו (שם שם יא), מן העולם הזה ומן העולם הבא.