משלי כ:ח מדרש: מדרש תנחומא, אגדת בראשית ומדרש תהילים

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְגוֹ' (ישעיה ה, טז). אֵימָתַי נַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבוֹהַּ בְּעוֹלָמוֹ. כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה מִשְׁפָּט בָּאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: נִצָּב לָרִיב ה' וְעוֹמֵד לָדִין עַמִּים (שם ג, יג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, חֲזֵה הֲוִית עַד דֵּי כָרְסָוָן רְמִיו (דניאל ז, ט). מַהוּ כָרְסָוָן, וְכִי כִּסְּאוֹת הַרְבֵּה הֵן. וְהָא כְּתִיב: וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא (ישעיה ו, א). וּכְתִיב: מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין (משלי כ, ח). וּמַהוּ כָרְסָוָן. רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא. חַד אָמַר, כָרְסָוָן, זֶה הַכִּסֵּא וַאֲפוֹפְרִין שֶׁלּוֹ. וְחַד אָמַר, אֵלּוּ כִּסְּאוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעָתִיד לְהָפְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת (חגי ב, כב). תֵּדַע, שֶׁכֵּן הוּא אָמַר, כָרְסָוָן רְמִיו, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (שמות טו, א). וְרַבָּנָן אָמְרֵי מַהוּ כָרְסָוָן. לֶעָתִיד לָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב, וְהַמַּלְאָכִים נוֹתְנִין כִּסְּאוֹת לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵן יוֹשְׁבִין. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנִים כְּאַב בֵּית דִּין וְדָנִין לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ (ישעיה ג, יד). עַל זִקְנֵי עַמּוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו. מְלַמֵּד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עִם הַזְּקֵנִים וְשָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְדָן לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. וּמִי הֵן. אֵלּוּ כִּסְּאוֹת בֵּית דָּוִד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְּאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְּאוֹת לְבֵית דָּוִד (תהלים קכב, ה). אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִלְקִיָּה הַדְּרוֹמָה, אִם אַתָּה אוֹמֵר, כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְּאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְּאוֹת לְבֵית דָּוִד, מַהוּ וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב (דניאל ז, ט). אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם כְּאַב בֵּית דִּין וְדָן עִמָּהֶם אֶת הָאֻמּוֹת. לְכָךְ כְּתִיב: עַד דֵּי כָרְסָוָן רְמִיו. וּמַהוּ וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (שם). שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַקֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּפוֹרֵעַ לָהֶם שְׂכַר מִצְוֹת קַלּוֹת שֶׁעָשׂוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לָדוּן אוֹתָן וּלְחַיְּבָם לָעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶן זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַה יַּעֲנֶה מַלְאֲכֵי גוֹי, כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן, וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ (ישעיה יד, לב). וּמִיָּד עוֹשֶׂה בָּהֶן אֶת הַדִּין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֶׂה גָּבוֹהַּ בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט (שם ה, טז). מַהוּ וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה. שֶׁהוּא מִתְקַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ, בִּצְדָקָה, שֶׁהוּא מְלַמֵּד עַל יִשְׂרָאֵל סַנֵּיגוֹרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ (ישעיה סג, א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לֶעָתִיד אֲנִי מִתְקַדֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי (שם כט, כג). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (שם מט, ג). וְאַתֶּם מִתְקַדְּשִׁים בִּי וַאֲנִי מִתְקַדֵּשׁ בָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (ויקרא יא, מד).

[ב] ד"א והמלך דוד זקן. זש"ה מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע (משלי כ ח). בוא וראה כשהרשעים מתגדלין בעולם חיה רעה באה לעולם, וכשהצדיקים מתגדלין בעולם הכל ששין ושמחין, כשהומלך דוד היו הכל אומר' והמל"ך, (פי' וה לשון שמחה הוא ומלת והמלך דריש כשתי תיבות וה מלך דוד), כשהומלך צדקיהו היו הכל אומר' וי וימלך [מלך] צדקיהו בן יאשיהו (ירמיה לז א), עליהם הכתוב אומר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' (מלאכי ג יח).

מזמור לדוד ה' שמע תפלתי האזינה אל תחנוני וגו'. אמר שלמה (משלי כ ח-ט) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. מי יאמר זכיתי לבי וגו'. מי יוכל לומר ביום הדין זך אני טהור אני מעווני אין אדם יכול לעמוד וכן הוא אומר (מלאכי ג ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו. ומי יוכל לעמוד ביום הדין. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון. אין אדם ביום ההוא שפניו יפות אלא ונהפכו כל פנים לירקון. אף אברהם על ישמעאל אף יצחק על עשו ואף למעלן על ישראל בשבילן. שנאמר (שם) ונהפכו כל פנים לירקון. אמר לו דוד בבקשה ממך הרי אני מתפלל לפניך שתענה אותי ועשה עמי צדקה על אותו היום. לכך נאמר ה' שמע תפלתי וגו'. ואם אין אתה עושה צדקה עמי מי יוכל לעמוד. וכן איוב אמר (איוב יד יג) מי יתן בשאול תצפנני. אמר לו הקב"ה לעולם. אמר לו עד שיעבור הדין. עד יעבור זעם עד שיעבור אף. (שם) עד שוב אפך. וכן דוד אומר ואל תבוא במשפט את עבדך וכו' אמר דוד לפני הקב"ה לדין אתה מכניס אותי יש עבד נכנס לדין עם קונו. וכן אמר הכתוב (שם י טו) אם רשעתי אללי לי וגו'. למה הכל לך עבד וכל אשר לו לקונו. וכן הוא אומר (שם יג כ) אך שתים אל תעש עמדי וגו'. (שם כא) כפך מעלי הרחק וגו'. (שם י ט) זכור כי כחומר עשיתני וגו'. (שם יא) עור ובשר וגו'. (שם יב) חיים וחסד עשית וגו'. ועל כל אלה מעמידני לדין. למה (שם יד א) אדם ילוד אשה. (שם ב) כציץ יצא וגו'. (שם ג) ואף על זה פקחת עיניך וגו'. למענך ואל תבוא במשפט את עבדך וגו'. לכך נאמר (משלי כ ט) מי יאמר זכיתי לבי וגו'. אין אדם יכול לזכות את עצמו בדין. למה (מלכים-א ח מו) כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא. וכן הוא אומר (קהלת ז כ) כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. (איוב טו טו) ושמים לא זכו בעיניו. (שם כה ה) וכוכבים לא זכו בעיניו. לכך נאמר כי לא יצדק לפניך כל חי. מהו כל חי. כל חי לא יצדק לפניך הא המתים זכים. אלא על החיות של מעלן אינן יכולין להצדיק לפניך ביום הדין. לכך נאמר כי לא יצדק לפניך כל חי: