משלי ל:כ מדרש: ויקרא רבה, מדרש אגדה, קוהלת רבה ומדרש שכל טוב

דָּבָר אַחֵר, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וגו', זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת ו, ז): כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי מַה שֶּׁסִּגֵּל אָדָם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵינוֹ מַסְפִּיק לַהֶבֶל הַיּוֹצֵא מִפִּיו. (קהלת ו, ז): וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי קַרְצִיפָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִין כְּפִיטוֹרִין הַיּוֹצְאִין מִן הַוֵּשֶׁט, וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּצִפּוֹרִין הַיּוֹצֵא מִן הַוֵּשֶׁט, שְׁמוּאֵל אָמַר כְּסִילָן רָטֹב וְהָפוּךְ הַיּוֹצֵא מִן הַוֵּשֶׁט. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק כָּל מַה שֶּׁסִּגֵּל אָדָם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְפִיו, וְלֹא לְפִי בְּנוֹ וְלֹא לְפִי בִּתוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְפִיהוּ וְלֹא לְרֵיחַ רָע, לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ יוֹדַעַת כָּל שֶׁיְגֵעָה לְעַצְמָהּ יְגֵעָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְעִירוֹנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי בַּת מְלָכִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲכִילָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לָמָּה לְפִי שֶׁהִיא בַּת מְלָכִים, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיִּפְעַל אָדָם עִם נַפְשׁוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לָמָּה שֶׁהִיא מִלְּמַעְלָה. שְׁלשָׁה כְּפוּיֵי טוֹבָה הֵן: הָאָרֶץ, וְהָאִשָּׁה, וְהַנֶּפֶשׁ. הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, טז): אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַיִם. הָאִשָּׁה מִנַּיִן (משלי ל, כ): אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן. הַנֶּפֶשׁ מִנַּיִן (קהלת ו, ז): גַּם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא. שְׁלשָׁה נוֹטְלִין בְּשׁוֹפַע וְנוֹתְנִין בְּשׁוֹפַע: הָאָרֶץ, וְהַיָּם, וְהַמַּלְכוּת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שִׁשָּׁה פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן נֶפֶשׁ, כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ, כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לֹא בָרָאתִי אֶלָּא בִּזְכוּתֵךְ וְאַתְּ יוֹצֵאת וְחוֹטֵאת, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא.

אשר נאכל. לישנא מעליא נקט, כמה דאת אמר אכלה ומחתה פיה (משלי ל כ), וראייה לדבר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו (פסוק י), על עסקי משפחות:

וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים וגו', כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל כָּל מַה שֶּׁיַּעֲמֹל אָדָם וִיסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ מַסְפִּיק לַהֶבֶל הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ פִּיהוּ. וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, אֲפִלּוּ הוֹצָאָתָהּ אֵינָהּ מְמַלָּא אֶת הַגּוּמָא, כֵּיצַד הוֹצָאַת הַנֶּפֶשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כַּקַּפִּיטוֹרִין מִתּוֹךְ הַוֵּשֶׁט. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כַּצִּיפּוֹרֶן מִתּוֹךְ הַוֵּשֶׁט. רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי אָמַר כְּסִילוֹן רָטוֹב וְהָפוּךְ מִן הַוֵּשֶׁט. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן יִצְחָק, כָּל מַה שֶּׁיַּעֲמֹל אָדָם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לְפִיו וְלֹא לְפִי בְּנוֹ וְלֹא לְפִי בִּתּוֹ. וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת כָּל מַה שֶּׁהִיא עֲמֵלָה, לְעַצְמָהּ הִיא עֲמֵלָה, לְכָךְ אֵינָהּ שְׂבֵעָה לֹא תוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת מְלָכִים, אִם יָבִיא לָהּ כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם אֵינָן חֲשׁוּבִין לָהּ כְּלוּם, לָמָּה, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. כָּךְ הַנֶּפֶשׁ אִלּוּ הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם אֵינָם כְּלוּם לָהּ, לָמָּה, שֶׁהִיא מִן הָעֶלְיוֹנִים. שְׁלשָׁה אֵין מַחֲזִיקִין טוֹבָה לְבַעֲלֵיהֶן, הַנֶּפֶשׁ, וְהָאָרֶץ, וְהָאִשָּׁה. הַנֶּפֶשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא. הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, טז): אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַיִם. אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כ): אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ. שְׁלשָׁה נוֹתְנִין בְּשֶׁפַע וְנוֹטְלִין בְּשֶׁפַע, וְאֵלּוּ הֵן: הַיָּם, וְהָאָרֶץ, וְגַם הַמַּלְכוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין אָמַר, שִׁשָּׁה פְּעָמִים כְּתִיב בָּהּ נֶפֶשׁ, כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנֶּפֶשׁ, כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית בִּשְׁבִילֵךְ בָּרָאתִי, וְאַתְּ גּוֹזֶלֶת וְחוֹטֵאת וְחוֹמֶסֶת.