נחום א:ט מדרש: ספרי דאגדתא, אוצר מדרשים ועין יעקב

[אסתר ג, ו] ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. התחיל מפיל גורלות, שנאמר הפיל פור הוא הגורל. [הפיל פור הוא הגורל. א"ר חמא בר חנינא אתה הוא גורלן של בני, הפיל גורלות ולא עלתה בידו, והפיל מזלות ועלתה בידו מזל דגים, אמר תפושים הם בידי כהדין נונא, א"ל רשע הם אינם בידיך אתה בידיהם, מה הדג הזה פעם הוא בולע פעם נבלע, כך אתה נבלע בידיהם, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הפיל פור ביום ראשון ולא עלה בידו, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), ביום שני המשכילים יזהירו [כזהר הרקיע] (דניאל יב ג), בשלישי נברא גן עדן, ברביעי שמש בגבעון דום (יהושע י יב), בחמישי נברא זיז שדי (תהלים פ יד), בששי בהמות בהררי אלף (תהלים נ י), בשבת ישראל שומרי שבת. ונסה לחדשים, בניסן טלה לפסח, באייר ירד המן, בסיון נתנה תורה, בתמוז לא תקום פעמים צרה (נחום א ט), וכן אב, באלול מעשר בהמה, תשרי חגים. מרחשון נבנה הבית בירח בול, כסלו חנוכה, ונגמר מלאכת המשכן, טבת מזלו גדי, ונזכר ואת עורות גדי העזים (בראשית כז טז), שבט מזל דלי, זכות משה וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט), אדר דגים לבלעם כדגים].

השניה – לאחר שיחיה את כולם אם ימותו עוד? וא״ל שוב לא ישובו לעפרם, שנאמר לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה (נחום א' ט'), אלא הקב״ה מוליכם לחיי עולם הבא.

וְעַל הָרוּחוֹת. מַאי 'רוּחוֹת', אָמַר אַבַּיֵי: זַעֲפָא. וְאָמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי, דְּזַעֲפָא בְּלֵילְיָא לָא הֲוֵי. וְהָא קָא חֲזִינָן דַּהֲוֵי? הַהוּא, דְּאַתְחוּלֵי בִּימָמָא. וְאָמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי דְּזַעֲפָא, שְׁתֵּי שָׁעֵי לָא קָאִי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ט׳) "לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה", וְהָא קָא חֲזִינָן דְּקָאִי? דְּמַפְסִיק בֵּינִי בֵּינִי.