נחמיה ב:ב מדרש: פרקי דרבי אליעזר

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי קִנְּאוּ עַל הַזְּנוּת הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?״, וְלָקְחוּ אִישׁ חַרְבּוֹ וְהָרְגוּ אֶת כָּל אַנְשֵׁי שְׁכֶם. וּכְשֶׁשָּׁמַע יַעֲקֹב נִתְיָרֵא מְאֹד, שֶׁאָמַר: ״עַכְשָׁו יֹאמְרוּ לְכָל עַמֵּי הָאָרֶץ וְיֵאָסְפוּ עָלַי וְיַהַרְגוּנִי״. הִתְחִיל לְקַלֵּל רָגְזָם שֶׁל בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָרוּר אַפָּם כִּי עָז״. וְעוֹד שֶׁקִּלֵּל אֶת חַרְבָּם בִּלְשׁוֹן יְוָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״. שָׁמְעוּ כָּל עַמֵּי וְנִתְיָרְאוּ מְאֹד, וְאָמְרוּ: ״אִם שְׁנֵי בְּנֵי יַעֲקֹב עָשׂוּ אֶת כָּל הַדָּבָר הַזֶּה, אִם יֵאָסְפוּ כֻּלָּם יְכוֹלִים הֵם לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם״. וְנָפַל פַּחְדּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּסְּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים״.