נחמיה ה:טו מדרש: עין יעקב ועין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

קמח מִכְּדִי, כָּל מִילֵי דְּעֶזְרָא, נְחֶמְיָה [בֶּן חֲכַלְיָה] אַמְרִינְהוּ, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, מַאי טַעְמָא, לָא אִיקְרִי סִפְרָא עַל שְׁמֵיהּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ה׳:י״ט) "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה". דָּוִד נַמִּי מֵימַר אָמַר: (תהילים ק״ו:ד׳) "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ". דָּוִד, רַחֲמֵי הוּא דְּקָבָּעִי. רַב יוֹסֵף אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁסִּפֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ה׳:ט״ו) "וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי, הִכְבִּידוּ עַל הָעָם, וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן, אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים, גַּם נַּעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם" וְגוֹ'. וְאַף עַל דָּנִיֵּאל, שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, סִפֵּר. וּמְנָא לָן דְּגָדוֹל מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב: (דניאל י׳:ז׳) "וְרָאִיתִי אֲנִי דָּנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה, אֲבָל חֲרָדָה גְּדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם, וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא". וּמַאי נִיהוּ 'אֲנָשִׁים'? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וְאִי תֵּימָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. [ אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִינֵיהּ, וְאִיהוּ עָדִיף מִינַיִיהוּ; אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִינֵיהּ, דְּאִינְהוּ נְבִיאֵי, וְאִיהוּ לָא נָבִיא. וְאִיהוּ עָדִיף מִינַיְהוּ, דְּאִיהוּ חָזָא, וְאִינְהוּ לָא חָזוּ. וְכִי מֵאַחַר דְּלָא חָזוּ, מַאי טַעְמָא אִיבְעִיתוּ? אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לָא חָזוּ מִידִי, מַזְּלַיְהוּחָזִי. אָמַר רַבִינָא: שְׁמַע מִינָהּ: הַאי מַאן דְּמִיבְעִית, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי, מַזְּלֵיהּ חָזִי. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְשׁוּף מִדּוּכְתֵּיה אַרְבָּעָה גַּרְמִידֵי. אִי נַמִּי: לִיקְרִי קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִי קָאִי בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, לֵימָא הָכִי: עִיזָא דְּבֵי טַבְּחָא שְׁמֵינָא מִינָאִי.

מכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו ונחמיה בן חכליה מ״ט לא אקרי ספרא על שמיה אמר ר׳ ירמיה בר אבא מפני שהחזיק טובה לעצמו שנאמר (נחמיה ה יט) זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה. דוד נמי מימר אמר (תהלים קו ד) זכרני ה׳ ברצון עמך פקדני בישועתך דוד רחמי הוא דקבעי. רב יוסף אמר מפני שספר בגנותן של ראשונים שנאמר (נחמיה ה טו) והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים. ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר ומנ״ל דגדול ממנו דכתיב (דניאל י ז) וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים א״ר ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי (דף צד) אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ״ט איבעית אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי. אמר רבינא ש״מ האי מאן דמבעית אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה לנשוף מדוכתה ארבעה גרמידי אי נמי ליקרי קריאת שמע ואי קאי במקום הטינופת לימא הכי עיזא דבי טבחא שמינא מינאי: