נחמיה ט:טו מדרש: ויקרא רבה

דָּבָר אַחֵר, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אַחַר כָּל אוֹתָהּ הַחָכְמָה שֶׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה (דברי הימים ב א, יב): הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, (מלכים א ה, י יא): וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, יָשַׁב לוֹ תָּמֵהַּ עַל אַרְבָּעָה מִינִין הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, יח): שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, שְׁלשָׁה הֵמָּה פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר, (משלי ל, יח): וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם. פְּרִי עֵץ הָדָר, מִי יֹאמַר שֶׁהוּא אֶתְרוֹג, כָּל הָאִילָנוֹת עוֹשִׂין פֵּרוֹת הָדָר. כַּפֹּת תְּמָרִים, הַתּוֹרָה אָמְרָה טֹל שְׁתֵּי כַפּוֹת תְּמָרִים לְהַלֵּל בָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ נוֹטֵל אֶלָּא לוּלָב, לִבָּהּ שֶׁל תְּמָרָה. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, מִי יֹאמַר שֶׁהוּא הֲדַס, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר (נחמיה ח, טו): צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וגו'. וְעַרְבֵי נָחַל, כָּל הָאִילָנוֹת גְּדֵלִין בַּמַּיִם. וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים, חָזַר וּמַזְכִּירָן פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כט): שְׁלשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי וגו', אֵלּוּ אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְרָץ וְלוֹקֵחַ לוֹ מֵהֶן לְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם נִרְאִים קְטַנִּים בְּעֵינֵי אָדָם וּגְדוֹלִים הֵמָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִי פֵּרַשׁ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַל אַרְבָּעָה הַמִּינִין הָאֵלּוּ שֶׁהֵן אֶתְרוֹג לוּלָב הֲדַס וַעֲרָבָה, חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, כד): וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים.