וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְוֺ֖ת טוֹבִֽים׃
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ואלה המשפטים ר' יהודה אומר המשפטים ניתנו לישראל במרה קודם מתן תורה שנ' (ט"ו ב"ה) שם שם לו חק ומשפט יכול לא נשנו בסיני ת"ל ואלה המשפטים: ר' ישמעאל אומר כל מקום שנ' אלה חוץ מן הראשונים וכל מקום שנ' ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנ' ואלה מוסף על הדברות העליונים מה הדברות העליונים מסיני אף המשפטים מסיני וכן הוא אומר (מלאכי ג' כ"ב) זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו' חקים ומשפטים ואומר (נחמיה ט' י"ג) ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצוות טובים: ר' עקיבה אומר אשר תשים לפניהם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל ואמרת שנה ושלש ורבע מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו ת"ל (דברים ל"א י"ט) ולמדה את בני ישראל ומניין עד שתהא סדורה בפיו ת"ל (שם) שימה בפיהם ומניין שחייב להראות לו פנים בה ת"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ערכם לפניהם כשלחן ערוך: ד"א אשר תשים לפניהם לפני בני ישראל לא נאמר כן אלא לפניהם לפנים שבהן מלמד שאין שונין בדיני ממונות לעם הארץ: ד"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר' ישמעאל [אומר] אלו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שנמסרו לו למשה בסיני ואלו הן מקל וחומר: מגזירה שוה: מבנין אב מכתב אחד מבנין אב משני כתובים: מכלל ופרט מפרט וכלל: מכלל ופרט וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט: מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר: מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואין אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש: דבר למוד מענינו: דבר למוד מסופו: שני כתובין המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב [השלישי] ויכריע ביניהן: ד"א אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים לפניהם ולא לפני הדיוטות:
שמות רבה
אמר רבי לוי: אם משמרים ישראל את השבת כראוי, אפילו יום אחד, בן דוד בא. למה? שהיא שקולה כנגד כל המצות. וכן הוא אומר (תהלים צה, ז): כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שנתתי קצבה לקץ שיבא בין עושין תשובה בין שאין עושין, בעונתה היא באה. אם עושין תשובה אפילו יום אחד, אני מביא אותה שלא בעונתה. הוי, היום אם בקולו תשמעו. וכשם שמצינו שעל כל המצות בן דוד בא, על שמירת יום אחד של שבת בן דוד בא, לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצות. אמר רבי אלעזר בר אבינא: מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים, ששקולה שבת כנגד כל המצות בתורה. מנין שבשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שמות טז, כח): עד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו'? ומה כתיב אחריו? ראו כי ה' נתן לכם את השבת. בנביאים מנין? שנאמר (יחזקאל כ, כא): וימרו בי בית ישראל במדבר בחוקותי לא הלכו. מה כתיב אחריו? (שם שם, שם): ואת שבתותי חללו. בכתובים מנין? שנאמר (נחמיה ט, יג): ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם. מה כתיב אחריו? (שם שם, יד): ואת שבת קדשך הודעת להם. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תזכו לשמור שבת, מעלה אני עליכם כאלו שמרתם כל המצות שבתורה, ואם חללתם אותה, מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצות. וכן הוא אומר (ישעיה נו, ב): שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, בעת שאדם שומר את השבת גוזר גזירה, והקדוש ברוך הוא מקיימה, שנאמר (שם נח, יג): אם תשיב משבת רגלך. מה כתיב אחריו? (שם שם, יד): אז תתענג על ה'. כמה דתימא (תהלים לז, ד): והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. ולא עוד, אלא כל מה שאתה אוכל בעולם הזה, אינו אלא מן הפירות, אבל הקרן קיימת לך לעולם הבא, שנאמר (ישעיה שם, שם): והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר:
מדרש אגדה
ולמה נסמכה פרשת חילול שבת אצל ע"ז, ללמדך כשם שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה, כך כל המחלל שבת ככופר בכל התורה כולה וכן שקולה שבת ככל המצות, שנאמר ועל הר סיני ירדת (ודברת) [ודבר] עמהם [משמים וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם] (נחמיה ט' י"ג). ולמה נסמכה פרשת ציצית למקושש לומר לך כל היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת: