וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ־אַפַּ֥יִם וְרַב־וחסד [חֶ֖סֶד] וְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃
מדרש תנחומא
דָּבָר אַחֵר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א). וְאַחֲרֵי כֵן, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם (ישעיה מד, יח). מָה רָאָה לוֹמַר אַחַר מַעֲשֵׂה מִרְיָם שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. אֶלָּא שֶׁהָיָה צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּהְיוּ בָּאִין וְאוֹמְרִין לָשׁוֹן הָרַע עַל הָאָרֶץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר, לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים עֹנֶשׁ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע מַה הוּא. לְפִיכָךְ סָמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעִנְיָן הַזֶּה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל עָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע. שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לוֹמַר לָשׁוֹן הָרַע, יְהוּ מִסְתַּכְּלִין מַה נַּעֲשָׂה בְּמִרְיָם. אַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצוּ לִלְמֹד. לְכָךְ נֶאֱמַר: לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ. לְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁלּוּחַ הַמְּרַגְּלִים אַחַר מַעֲשֶׂה מִרְיָם. הֱוֵי, לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, כִּי טַח מֵרְאוֹת וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, לֹא הָיְתָה מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּלְכוּ. לָמָּה, שֶׁכְּבָר אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה (דברים ח, ז). וְעַד שֶׁהֵן בְּמִצְרַיִם אָמַר לָהֶם: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וְגוֹ' (שמות ג, ח). וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם (שם יג, כא). וּמַה הוּא אָמַר שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים. אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הֵן בִּקְּשׁוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַתְּחוּמִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ וְגוֹ' (דברים א, כא). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקָרְבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם (שם פסוק כב). זֶה שֶׁאָמַר עֶזְרָא, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ, וַיְּמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ (נחמיה ט, טז-יז). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים (במדבר י, לג). וְהֵם אָמְרוּ, נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ (דברים א, כב), שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר, לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים, וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת (תהלים עח, י). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מָשָׁל לְמַה יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין. לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן לִבְנוֹ אִשָּׁה נָאָה בַּת טוֹבִים וַעֲשִׁירָה. אָמַר לֵיהּ הַמֶּלֶךְ, זִמַּנְתִּי לְךָ אִשָּׁה נָאָה בַּת טוֹבִים וַעֲשִׁירָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַבֵּן, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתָהּ. שֶׁלֹּא הָיָה מַאֲמִין בְּאָבִיו. מִיָּד הֻקְשָׁה הַדָּבָר וְהֵרָע לְאָבִיו. אָמַר אָבִיו, מָה אֶעֱשֶׂה. אִם אוֹמַר לוֹ, אֵינִי מַרְאֶה אוֹתָהּ לְךָ, עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר, כְּעוּרָה הִיא, לְפִיכָךְ לֹא רָצָה לְהַרְאוֹתָהּ. לַסּוֹף אָמַר לֵיהּ: רְאֵה אוֹתָהּ וְתֵדַע שֶׁלֹּא כִּזַּבְתִּי לְךָ. וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא הֶאֱמַנְתָּ בִּי, קוֹנָם שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּבֵיתְךָ, אֶלָּא לְבִנְךָ אֲנִי נוֹתְנָהּ. וְכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל, טוֹבָה הָאָרֶץ, וְלֹא הֶאֱמִינוּ, אֶלָּא אָמְרוּ, נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מְעַכֵּב אֲנִי עֲלֵיהֶם, הֵם אוֹמְרִים: לֹא טוֹבָה הָאָרֶץ, וּלְכָךְ לֹא הֶרְאָה אוֹתָהּ לָנוּ. אֶלָּא יִרְאוּ אוֹתָהּ, וּבִשְׁבוּעָה שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם נִכְנָס לְתוֹכָהּ, אֶלָּא לִבְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם. וְאוֹמֵר: וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה הֵם יָבוֹאוּ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, הִתְחִיל מֹשֶׁה עוֹמֵד וְתוֹהֶא, אָמַר, אִי אֶפְשָׁר לִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד שֶׁאֶמָּלֵךְ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָלַךְ מֹשֶׁה וְנִמְלַךְ, וְאָמַר לֵיהּ: כָּךְ וְכָךְ בָּנֶיךָ מְבַקְּשִׁים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה, אֵין זוֹ תְּחִלָּה לָהֶם. עַד שֶׁהֵן בְּמִצְרַיִם הִלְעִיגוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: זוֹ לַעְגָם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם (הושע ז, טז), לְמוּדִים הֵם בְּכָךְ. לְכָךְ אֵינִי צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: יָדַע מַה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא וְגוֹ' (דניאל ב, כב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹדֵעַ אֲנִי מַה הֵן אוֹמְרִים: אֶלָּא אִם בִּקַּשְׁתָּ, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, לְךָ לְעַצְמְךָ. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ.
תנחומא בובר
ד"א שלח לך. אע"פ שאמר הקב"ה שלח לך, לא היתה מן הקב"ה שילכו, למה שכבר אמר להם הקב"ה את שבחה של ארץ ישראל, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה (דברים ח ז), וכן הוא אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' (שם יא י), ועד שהם במצרים אמר להם וארד להצילו וגו' [אל ארץ טובה וגו'] (שמות ג ח), ומהו שלח לך, אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו התחומין, אמר להם משה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ (דברים א כא), באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו' (דברים א כב), זה שאמר עזרא וימאנו לשמוע ולא זכרו (נפלאותיו) [נפלאותיך] וגו' (נחמיה ט יז), ואומר וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' לתור להם מנוחה (במדבר י לג), (אלא) [והם] אמרו נשלחה אנשים וגו', (לא) [אלא] שלא האמינו בתורתו, וכן אמר דוד לא האמינו (בתורתו) [באלהים] וגו' (תהלם עח כב). ר' יהושע אומר למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה, א"ל המך זימנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה אין כמותה בכל העולם, א"ל הבן אלך לראותה, שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והורע לאביו, אמר אביו מה אני עושה, אם אומר לו איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה, ותדע שלא כחשתי בך, ובשביל שלא האמנת לי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה, וכך הקב"ה אמר לישראל טובה היא, ולא האמינו אליו, אמרו נשלחה אנשים, אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם והם אומרים לא טובה הארץ, שלא הראה אותה לנו, אמר הקב"ה אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס בתוכה, שנאמר אם יראו את הארץ וגו' (במדבר יד כג), אלא לבניהם אני נותנה.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויסע משה את ישראל מים סוף ר' יהושע אומר זו נסיעה נסעו ישראל על פי משה לפי שכל המסעות כולן לא נסעו אלא על פי גבורה אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר ויסע משה: ר' אליעזר אומר על פי ה' נסעו לפי שמצאנו בשנים ושלשה וארבעה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה שנ' (במדבר ט' י"ח) על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו ואומר (שם כ') ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ואומר (שם כ"ג) על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו אף זו על פי גבורה נסעו אם כן למה נאמר ויסע משה אלא שהסיען בעל כרחן במקל כיון שראו פגרי בני אדם שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמרו דומה שלא נשתייר אדם במצרים נעשה ע"ז ונשוב למצרים שנ' (שם י"ד ד') נתנה ראש ונשובה מצרימה: יכול שאמרו ולא עשו ת"ל (ע' נחמי' ט' י"ז) ויתנו ראש לשוב לעבודתם במרים: ר' יהודה בי ר' אלעאי אומר ע"ז היתה בידן של ישראל והסיעה משה באותה שעה: ד"א ויסע משה את ישראל מים סוף הסיע מהן המרייה שהמרו על ים סוף שנ' (תהלים ק"ו ז') וימרו על ים בים סוף: ויצאו אל מדבר שור. זה מדבר כוב אמרו עליו על מדבר כוב שהוא מהלך שמונה.מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכולו מלא נחשים ועקרבים שנ' (דבי ח' ט"ז) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואומר (ישעי ל' ו') משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף אין אפעה אלא איכעוס: אמרו איכעוס זה בשעה שרואה צל עוף הפוריח באויר מתאכל אותו העוף ונושר איברים איברים וכן הוא אומר (ירמיה ב' ו') ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות מקום שהצל עמו מות: אמר ר' אבא דבר זה שח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל ושמו מריטה ולמה קורין אותו מריטה שפעם אחת הלך ללקט עצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו ונשר כל שערו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מריטה: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו בו מים ר' יהושע אומר כדי ליגען ר' אליעזר המודעי אומר והלא מים תחת רגליהן של ישראל הם: הארץ אין צפה אלא על פני המים שנ' (תהלים קל״ו ו') לרוקע הארץ על המים. מה ת"ל ולא מצאו מים כדי לנסותם: אחרים אומרין מים שנטלו מבין הגזרים שלמו באותו מקום שנ' ולא מצאו מים: ואף בכליהם לא מצאו כענין שנ' (ירמיה י"ד ג') ואדיריהם שלחו צעיריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בושו והכלמו וחפו ראשם: דורשי רשומות אמרו אלו דברי תורה שנמשלה כמים שנ' (ישעיה נ"ה א') הוי כל צמא לכו למים לפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו לפיכך התקינו להם נביאים שביניהן שיהיו קוראין בתורה בשבת ובשני ובחמישי הא כאיזה צד קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת קורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי קורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת: