וְאֶת־רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִ֨י כָל־עֵ֜ץ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל־לִשְׁכ֣וֹת בֵּית־אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ׃
מדרש תנחומא
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן וְגוֹ' (תהלים נז, ג). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שְׁלֹשָׁה דְבָרִים גָּזְרוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. וְאֵלּוּ הֵן, אֶחָד בִּימֵי עֶזְרָא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִבָּבֶל, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַתִּיר לָהֶם אֶת הַמַּעַשְׂרוֹת. מֶה עָשׂוּ. עָמְדוּ וְגָזְרוּ עַל עַצְמָן שֶׁיְּהוּ מְעַשְּׂרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם (נחמיה י, לח). מֶה עָשׂוּ. כָּתְבוּ בַּסֵּפֶר וְחָתְמוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בַּהֵיכָל. לְמָחָר נִכְנְסוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ חָתוּם. וּמִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם (נחמיה י, א). מִכָּאן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם.
תנחומא בובר
אחת בימי עזרא, בשעה שעלו מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות, מה עשו עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין, שנאמר ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי וגו' (נחמיה י לח), מה עשו כתבו אותו בספר, ונתנו אותו בהיכל, מה עשו למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, שהסכים הקב"ה עמהם, שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה (וחותמים על) [וכותבים ועל] החתום וגו' (שם שם א). ואחת בימי מרדכי ואסתר, שנאמר קימו וקבלו (אסתר ט כז) קיימו למעלה מה שקבלו למטה. ואחת בימי יהושע, כשנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע והיתה העיר [ההיא] חרם (יהושע ו יז), ואין אתה מוצא שאמר לו הקב"ה דבר זה אלא מעצמו עשאו, ומנין שהסכים הקב"ה עמו, שנאמר חטא ישראל (שם ז יא),
מדרש תהילים
אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בשלשה מקומות הסכים הקדוש ברוך הוא עם בית דין של מטה. ורבותינו אומרים אף ביריחו הסכים עמהם על ידי יהושע. שנאמר (יהושע ז י-יא) ויאמר ה' אל יהושע למה זה אתה נופל על פניך. חטא ישראל וגם עברו את בריתי. ואלו הן שלשה מקומות. המעשרות ומגלת אסתר ושאילת שלום בשם. מעשרות מנין לפי שלא גלו ישראל אלא על שבטלו את המעשרות. וכיון שגלו נפטרו מן המעשרות. שנאמר (דברים יב א) אלה החקים והמשפטים אשר תשמרו לעשות. כיון שחזרו בימי עזרא קיימו אותן מעצמן. מנין ר' יוחנן אומר (נחמיה י לח) ואת ראשית עריסותיכם. ואומר (שם א) ובכל זאת אנו כורתים. מהו ובכל זאת. אמרו בין שאנו גולים בין שאנו עומדים מקיימים אנו מצות מעשרות. ומנין שגמר הקדוש ברוך הוא עמהם שנאמר (שם) על החתום. החתומים אינו אומר אלא על החתום. חזרו ובטלו אותם. וכן מלאכי אומר (מלאכי ג ח) היקבע אדם אלקים וגו' ואמרתם במה קבענוך התרומה והמעשר. אמר רב שמואל בר רב יצחק בנוהג שבעולם הרב גוזר לתלמיד והוא עושה שמא התלמיד גוזר לרב והוא מקיים. ואתם גזרתם עלי בשביל המעשרות וגמרתי עמכם. ואחר כך חזרתם בכם וקבעתם אותי ובטלתם אותו. היקבע אדם אלקים. מהו היקבע אדם אלקים. אמר ר' לוי כל מי שהוא מבקש לומר לחבירו מה אתה גוזל לי אומר לו מה אתה קובע לי. דבר אחר היקבע. אמר ר' ברכיה בשם רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לישראל קובעים אתם אותי מלפשוט יד בעולמי ולהרויח אותו. שנאמר היקבע אדם אלקים. מגלת אסתר מנין שנאמר (אסתר ט כז) קיימו וקבלו היהודים. קיימו למעלה מה שקיבלו למטה. ושאילת שלום בשם שנאמר (רות ב ד) ויאמר לקוצרים ה' עמכם. ואם תאמר מעצמו יצא אבל לא הסכימו עמו מן השמים. הרי אומר המלאך לגדעון (שופטים ו יב) ה' עמך גבור החיל. אמר ר' תחליפא דקסרי בשעה שעבר שאול על גזירתו של הקדוש ברוך הוא בעמלק ושמואל בא והוכיחו (שמואל א טו כו) כי מאסתה את דבר ה'. כיון שבקש לילך קרע לו את מעילו. שנאמר (שם כז) ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע. אמר לו שמואל (שם כח) קרע ה' את ממלכות ישראל וגו'. אמר לו ומי הוא זה. אמר לו איני אומר לך אלא אני רומז לך. מי שהוא קורע לך את מעילך הוא עתיד ליטול את מלכותך. כיון שנכנס למערה וקרע דוד את כנף המעיל אשר לשאול מיד הכיר שאול מה שאמר לו שמואל. התחיל אומר (שמואל-א כד כ) הנה ידעתי כי מלוך תמלוך. מלוך בעולם הזה תמלוך לעולם הבא: