וַיִּקָּבְצ֣וּ כָל־אַנְשֵֽׁי־יְהוּדָה֩ וּבִנְיָמִ֨ן ׀ יְרוּשָׁלִַ֜ם לִשְׁלֹ֣שֶׁת הַיָּמִ֗ים ה֛וּא חֹ֥דֶשׁ הַתְּשִׁיעִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ וַיֵּשְׁב֣וּ כָל־הָעָ֗ם בִּרְחוֹב֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים מַרְעִידִ֥ים עַל־הַדָּבָ֖ר וּמֵהַגְּשָׁמִֽים׃ (פ)
מדרש תנחומא
כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר, אַךְ יוֹנָתָן בֶּן עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן תִּקְוָה עָמְדוּ עַל זֹאת, וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם (עזרא י, טו). כְּתִיב יוֹנָתָן, נָתַן נַפְשׁוֹ וּבָאוּ אֵלָיו וְעָזְרוּ אוֹתוֹ אֲבָל פִּרְסְמוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה עַל שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ הַרְבֵּה וְאַף בְּצַלְאֵל, כָּל הַחֲכָמִים עָשׂוּ עִמּוֹ. וּלְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמִּשְׁכָּן הַרְבֵּה, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וַיַעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן.