עמוס א:ו מדרש: איכה רבה, פסיקתא דרב כהנא, מדרש לקח טוב ומדרש תנאים

שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פָּתַר קְרָיָה בְּאַהֲרֹן, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת אַהֲרֹן הוּבְרְחוּ עַנְנֵי כָּבוֹד וְנִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְסָפְדוֹ, אָמְרוּ משֶׁה אָבֵל וְאֶלְעָזָר אָבֵל וּמִי לֹא יִתְאַבֵּל. מִיָּד מַה כְּתִיב תַּמָּן (במדבר כא, א): וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וּכְתִיב: וַיִּלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וְרַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָה בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לִבְרֹחַ הָיוּ מַסְגִירִין אוֹתָן, בִּקְּשׁוּ לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי צָפוֹן וְלֹא הִנִּיחוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס א, ו): עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְּלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם. בִּקְּשׁוּ לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי מִזְרָח, וְלֹא הִנִּיחוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס א, ט): עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים. בִּקְּשׁוּ לִבְרֹחַ כְּלַפֵּי מַעֲרָב, וְלֹא הִנִּיחוּם, דִּכְתִיב (ישעיה כא, יג): מַשָֹּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת וְגו'. כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא לְמַטְרוֹנָה, אָמַר לָהּ אַל תָּשִׂיחִי עִם חַבְרוֹתַיִךְ וְאַל תִּשְׁאֲלִי מֵהֶן וְאַל תַּשְׁאִילִי לָהֶן, לְיָמִים כָּעַס עָלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וּטְרָדָהּ חוּץ לַפָּלָטִין, וְחָזְרָה עַל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְלֹא קִבְּלוּ אוֹתָהּ, וְחָזְרַת לַפָּלָטִין, אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַקְשֵׁית אַפֵּיךְ, אָמְרָה הַמַּטְרוֹנָה לַמֶּלֶךְ, אֲדוֹנִי אִלּוּלֵי הָיִיתִי מַשְׁאִילָה לָהֶן, וְשׁוֹאֶלֶת מֵהֶן מָנָא, וַהֲוָה עֲבִידְתִּי גַבָּהּ, אוֹ עֲבִידְתָּהּ גַּבִּי, לָא הֲווֹן מְקַבְּלִין לִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אַקְשִׁיתוּן אַפֵּיכוֹן, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לֹא כָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּהֶם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ, אִלּוּלֵי הֲוֵינַן מַשְׁאֲלִין לְהוֹן, וְנַסְבוּן מִינְּהוֹן וְאִינוּן מִינַן, וַהֲוֵית בְּרַתֵּיהּ גַּבִּי אוֹ בְּרַתִּי גַּבֵּיהּ, לָא הֲווֹ מְקַבְּלִים לִי, הֱוֵי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי, בְּצָרָה, וְלֹא כָמוֹנִי בִּרְוָחָה.

[ב] שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי (איכה א:כא). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתר קרייא באהרן כהן גדול. את מוצא כיון שמת אהרן כהן גדול באו כנעניים ונזדווגו לישר', הד' היא דכת' וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים (במדבר כא:א), מהו דרך האתרים, כי מת אהרן התייר הגדול שלהם שהיה תר להם את הדרך. אין מנחם לי (איכה שם), משה היה אבל, אלעזר היה אבל. כל אויבי שמעו רעתי ששו (שם), אמרו העת לילך לבא עליהם, העת לילך ולכלה שנאיהם. ורבנין פתרין קרייא באומות העולם. את מוצא כיון שגרמו העונות ונכנסו גוים לירושלם, גזרו שבכל מקום שיהו ישר' בורחים יהו מסגירים אותם. בקשו לברוח לדרום ולא הניחו להם, כה אמר י"י על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס א:ו). בקשו לברוח למזרח ולא הניחו להם, כה אמר י"י על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס שם:ג). בקשו לברוח לצפון ולא הניחו להם, כה אמר י"י על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס שם:ט). בקשו לברוח למער' ולא הניחו להם, משא בערב (ישעיה כא:יג). א' להם הקב"ה הא אגישתון אפיכון, אמרו לפניו רבון העולמים ולא את הוא שעשיתה. מושלו משל למה הדבר דומה, למלך שנשא למטרונא והיה מצוה אותה ואומ' לה אל תשיחי עם שכינותייך, ולא תשאילי להין ולא תשאלי מהן. פעם אחת הקניטה אותו וטרדה והוציאה מתוך פלטין שלו, והיתה מחזרת על בתי שכינותיה ולא היתה אחת מהן מקבלת אותה. א' לה המלך הא אגישת אפך, אמרה לו אדוני המלך ולא את הוא שעשית, לא כך היית מצוה עלי ואו' לי אל תשיחי עם שכינותיך ואל תשאילי להן ולא תשאלי מהן, אילו שאילית מנהין או אשאילית להן, הידא מינהין הוות מחמי' יתי עביר בגו ביתה ולא הוות מקבלה יתי גבה, הווי כי אתה עשית (איכה שם). כך אמרו ישר' לפי הקב"ה רבון העולמים ולא את הוא שעשיתה, ולא כך הכתבתה לנו בתורה, לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך (דברים ז:ג), אילו נסיבנין מינהין או אנסיבינן להין, היידא מנהין הוות מחמא ברא או ברתא קאים על תרעיה ולא הוה מקבל יתיה, הוי כי אתה עשית (איכה שם). הבאת יום קראת ויהיו כמוני (שם), כמוני בצרה ולא כמוני ברווחה. אין מנחם לי (איכה שם), א' הקב"ה אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא:יב).

פס'. לולי כעס אויב. אמר הקב״ה מי גרם לי כעסן של האויבים ואין אגור אלא כנוס כענין שנאמר (משלי ל׳:א׳) דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל. פן ינכרו צרימו. בשעת צרתן של ישראל היו אומות העולם רואין אותן ועושין עצמם כאילו אינם מכירים אותם. וכן את מוצא בשעה שגברו אומות העולם על ישראל גמרו והסכימו בכל מקום שישראל בורחין שלא יהו מניחין אותם. בקשו לברוח למערב ולא הניחום שנאמר (ישעיהו כ״א:י״ג) משא בערב ביער בערב תלינו וגו'. בקשו לברוח לדרום ולא הניחום שנאמר (עמוס א׳:ו׳) כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלימה להסגיר לאדום. בקשו לברוח למזרח ולא הניחום שנאמר (שם) על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו על דושם בחרוצות הברזל את הגלעד. בקשו לברוח לצפון ולא הניחום דכתיב (שם) על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלימה לאדום ולא זכרו ברית אחים. אבל כשישראל בשמחה אומות העולם עושין אותם אחים. וכן עשו אומר ליעקב (בראשית ל״ג:ט׳) אחי יהי לך אשר לך. וכן חירם אמר לשלמה (מלכים א ט׳:י״ג) מה הערים האלה אשר נתן לי אחי. פן יאמרו אומות העולם ידנו רמה ולא ה' פעל. אנחנו פרענו להם מעצמנו ולא ה' פעל כל זאת. וכן השוטים אומרים (עמוס ו׳:י״ג) הלא בחזקנו לקחנו לנו וגו':