עמוס ג:טו מדרש: אוצר מדרשים, אסתר רבה, מדרש שמואל וקוהלת רבה

—אחת לעשרת השבטים (י״ח) שהיו שותין במזרקי יין (עמוס ו' ו') (ועי' ילקוט שמעוני ח״ב רמז תקמ״ה), ולא עוד אלא טבת שבט ואדר היו מכסין בתיהם בעצי ארזים, ניסן אייר סיון היו מכסין בתיהם בכלי זכוכית, תמוז אב ואלול היו להם בתים של אבני שיש, תשרי מרחשון וכסליו היו להם בתים של שן. כיון שסרחו חרבו כולם שנאמר והכיתי בית החורף על בית הקיץ ואבדו בתי שן וגו׳ (עמוס ג׳ ט״ו). ועתיד הקב״ה להחזירם להם שנאמר והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וגו׳ כן אשקוד עליכם לבנות ולנטוע נאם ה׳ (ירמיה ל״א כ״א).

עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, רַבִּי כֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, מַלְכֻתוֹ כְּתִיב, בָּא לֵישֵׁב עַל כִּסֵּא שְׁלֹמֹה וְלֹא הִנִּיחוּהוּ. אָמְרוּ לוֹ כָּל מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ קוֹזְמוֹקְרָטוֹר בָּעוֹלָם אֵינוֹ יוֹשֵׁב עָלָיו, עָמַד וְעָשָׂה לוֹ כִּסֵּא מִשֶּׁלּוֹ, כִּדְמוּתוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, עַל כִּסֵּא מַלְכֻתוֹ כְּתִיב, וְכִי אֵיזֶה כִּסֵּא הָיָה (מלכים א י, יח) (דברי הימים ב ט, יז): וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל, אָמַר רַבִּי אַחָא וְהָכְתִיב (מלכים ב י, א): וּלְאַחְאָב שִׁבְעִים בָּנִים בְּשֹׁמְרוֹן, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ לוֹ שִׁבְעִים בָּנִים בְּשׁוֹמְרוֹן כָּךְ הָיוּ לוֹ שִׁבְעִים בָּנִים בְּיִזְרְעֵאל, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ לוֹ שְׁנֵי פַּלְטֵירִין, אֶחָד לִימוֹת הַחֹרֶף וְאֶחָד לִימוֹת הַקַּיִץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עמוס ג, טו): וְהִכֵּיתִי בֵית הַחֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ. רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אַרְבָּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג, טו): וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שִׁשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג, טו): וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים נְאֻם ה', וְכָאן הוּא אוֹמֵר כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל, רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אוֹמֵר שֶׁהָיָה עָשׂוּי כְּטִירְכֵי מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה רְקִיעִים. וְלֹא שִׁבְעָה הֵן, אָמַר רַבִּי אָבוּן הֵן דְּמַלְכָּא שָׁארֵי טִיטְיוֹן. שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשׁ אֲרָצוֹת: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא, גַּיְא, צִיָּה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק. שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה: זְרָעִים, מוֹעֵד, נָשִׁים, נְזִיקִין, קָדָשִׁים וּטְהָרוֹת. שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. שֵׁשׁ כְּנֶגֶד שֵׁשׁ אִמָּהוֹת: שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, וְלֵאָה, בִּלְהָה, זִלְפָּה. אָמַר רַבִּי הוּנָא שֵׁשׁ, כְּנֶגֶד שֵׁשׁ מִצְווֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ הוּא מוּזְהָר עֲלֵיהֶם וּמְצֻוֶּה, דִּכְתִיב (דברים יז, יז): לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים (דברים יז, יז): לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים (דברים יז, יז): וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ מְאֹד (דברים טז, יט): לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד. עָלָה בְּמַעֲלָה רִאשׁוֹנָה, הַכָּרוֹז מַכְרִיז וְאוֹמֵר לוֹ (דברים יז, יז): לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים. בַּשְׁנִיָּה מַכְרִיז (דברים יז, טז): לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים. בַּשְּׁלִישִׁית מַכְרִיז (דברים יז, יז): וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ. בָּרְבִיעִית לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט. בַּחֲמִישִׁית לֹא תַכִּיר פָּנִים. בַּשִּׁשִּׁית לֹא תִקַּח שֹׁחַד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א י, יט): וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת, בִּישִׁיבָתוֹ בָּא לֵישֵׁב אוֹמֵר לוֹ דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה יוֹשֵׁב, לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. אָמְרוּ כֵּיוָן שֶׁמֵּת שְׁלֹמֹה עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּנְטָלוֹ מֵהֶם, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הוּא שִׁישַׁק הוּא פַּרְעֹה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שִׁישַׁק מִפְּנֵי שֶׁבָּא בִּשְׁקִיקוּת עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר הֲרֵינִי נוֹטֵל אוֹתוֹ בִּכְתֻבַּת בִּתִּי, עָשָׂה מִלְחָמָה עִם זֶרַח הַכּוּשִׁי וּנְטָלוֹ מִמֶּנּוּ, עָשָׂה אַסָּא מִלְחָמָה עִם זֶרַח הַכּוּשִׁי וְנָפַל בְּיָדוֹ וּנְטָלוֹ מִמֶּנּוּ. תָּאנָא אָסָא וְכָל מַלְכֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ עָלָיו, וְכֵיוָן שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר וְהֶחֱרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם הִגְלָה אוֹתוֹ לְבָבֶל, וּמִבָּבֶל לְמָדַי, וּמִמָּדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רָאִיתִי שְׁבָרָיו בְּרוֹמִי. נְבוּכַדְנֶצַּר יָשַׁב עָלָיו, כּוֹרֶשׁ יָשַׁב עָלָיו, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בָּא לֵישֵׁב עָלָיו וְלֹא הִנִּיחוּהוּ, אָמְרוּ לֵיהּ מִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי קוֹזְמוֹקְרָטוֹר בָּעוֹלָם אֵינוֹ יוֹשֵׁב עָלָיו. עָמַד עָשָׂה מִשֶּׁלּוֹ בְּדָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, מַלְכֻתוֹ כְּתִיב. (מלכים א י, יט): וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו, אָמַר רַבִּי אַחָא כַּהֲדָא קְדֵירָתָא דְּדַרְגֵּישׁ. וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, עָלָה בַּמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה וְהָאֲרִי פּוֹשֵׁט לוֹ יָד, וּבַשְּׁנִיָּה נֶשֶׁר פּוֹשֵׁט לוֹ יָד, אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת, כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וּבִמְקוֹם הַשֶּׁבֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב מֵאֲחוֹרָיו, וְיוֹנָה נְתוּנָה בְּרֹאשׁוֹ וַעֲטָרָה שֶׁל זָהָב בְּפִיהָ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת וַעֲטָרָה שֶׁל זָהָב נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ.

אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו (תהלים פ"א י"א). רבי חגי בשם רבי יצחק אין שואלין עניות במקום עשירות שמתוך כך קפצה חנה לנדרים ותדר נדר ותאמר [וגו']. [כתיב] ה' שמעתי שמעך יראתי וגו' (חבקוק ג' ב'). אמרה חנה לפני הקב"ה רבון העולמים אברהם עשה רצונך ונתת לו בן למאה שנים, אחאב עובד עבודה זרה והוליד שבעים בנים, (ה' שמעתי שמעך יראתי), שרה עשתה רצונך ונתת לה בן לתשעים שנה, איזבל בת כומרין היא מולידה שבעים בנים, כתיב ולאחאב שבעים בנים בשמרון (מלכים ב' י' א'), [כשם שהיו לו שבעים בנים בשמרון], כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל, וכל אחד ואחד מהם היו לו [שתי] פלטין, אחת של קיט ופלטין אחת של חורף, הדא הוא דכתיב והכתי בית החורף על בית הקיץ (עמוס ג' ט"ו). רבי יודה ברבי סימון אמר ארבע, [שנאמר] ואבדו בתי השן (שם), ורבנין אמרין שש, [שנאמר] וספו בתים רבים (שם), שמתוך כך קפצה חנה לנדרים, ותדר נדר ותאמר וגו'.