עמוס ד:יב מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, דברים רבה וקוהלת רבה

(דף י) רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל, רבא שדי גלימא ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל, רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי העולם ועוסקים בחיי שעה (חיי עוה״ב היינו תורה וחיי העוזה״ז היינו תפלה), והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד, רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא והוו עסקי בשמעתא נגה לצלויי והוה מסרהב ר׳ ירמיה, קרא עליה רבי זירא (משלי כח ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה :

רָבָא בַּר רַב הוּנָא רָמִי פּוּזְמְקֵי וּמַצְלִי. אָמַר: (עמוס ד) "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". רָבָא שָׁדִי גְּלִימָא וּפָכַר יָדֵיהּ וּמַצְלִי. אָמַר: כְּעַבְדָּא קַמֵּיהּ מָרִיהּ. אָמַר רַב אַשִׁי: חֲזִינָא לֵיהּ לְרַב כַּהֲנָא, כִּי אִיכָּא צַעֲרָא בְּעָלְמָא, שָׁדִי גְּלִימֵיהּ וּפָכַר יָדֵיהּ וּמַצְלִי. אָמַר: כְּעַבְדָּא קַמֵּיהּ מָרִיהּ. כִּי אִיכָּא שְׁלָמָא, לָבִישׁ וּמִתְכַּסִּי וּמִתְעַטֵּף וּמַצְלִי. אָמַר: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל". רָבָא חַזְיֵהּ לְרַב הַמְנוּנָא, דְּקָא מַאֲרִיךְ בִּצְלוּתֵיהּ. אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי הָעוֹלָם*) וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. וְהוּא סָבַר: זְמַן תְּפִלָּה לְחוּד וּזְמַן תּוֹרָה לְחוּד. רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, וַהֲווּ עַסְקֵי בִּשְׁמַעְתָּא. נָגַהּ לִצְלוּיֵי וַהֲוָה קָא מְסַרְהֵב רַבִּי יִרְמְיָה. קָרִי עֲלֵיהּ רַבִּי זֵירָא: (משלי כח) "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה".

דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה עֵקֶב, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ס, ט): לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה, מַהוּ גִּלְעָד, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כו' עַד שֶׁהֵן מִבְּנֵי יְהוּדָה. דָּבָר אַחֵר (תהלים ס, י): מוֹאָב סִיר רַחְצִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹפֵת אֲנִי לְמוֹאָב יוֹרָה שֶׁל פֻּרְעָנוּת, מַהוּ (תהלים ס, י): עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל מוּכָן לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וַאֲנִי דּוֹרֵךְ גִּתָּהּ שֶׁל אֱדוֹם בַּעֲקֵב רַגְלִי, אֵימָתַי, וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לֹא תִהְיוּ סְבוּרִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֶתְכֶם כְּעֶבֶד שֶׁאֲדוֹנוֹ מְבַקֵּשׁ לִמְכֹּר אוֹתוֹ קוֹרִיסִין בְּכָל מַה שֶּׁמּוֹצֵא, אֶלָּא כָּךְ אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם יִסּוּרִין עַד שֶׁתָּכִינוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶצְלִי. אָמַר רַב אַחָא בִּשְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יַנִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יב): לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְךָ יִשְׂרָאֵל. וְאֵין לָכֵן אֶלָּא שְׁבוּעָה, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ג, יד): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, וְעַד הֵיכָן אֲנִי מְיַסֵּר אֶתְכֶם, עַד הֶעָקֵב (עמוס ד, יב): עֵקֶב כִּי זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ, עַד שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי עַד הֶעָקֵב.