עמוס ו:ד מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש תנחומא וויקרא רבה

אָמַר רַב פָּפָּא: אִי לָא דִּנְסִיבְנָא כָּהַנְתָּא, לָא אִיעַתְּרִי. אָמַר רַב כַּהֲנָא: אִי לָא דִּנְסִיבְנָא כָּהַנְתָּא לָא גַּלָּאִי. אָמְרוּ לֵיהּ: וְהָא לִמְקוֹם תּוֹרָה גָּלִיתָ? לָא גַּלָּאִי כִּדְגָלוּ אִינְשֵׁי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדַת הָרְשׁוּת, לְסוֹף גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ו׳:ד׳) "וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים". תָּנוּ רַבָּנָן: כָּל תַּלְמִיד חָכָם הַמַּרְבֶּה סְעוּדָתוֹ בְּכָל מָקוֹם, לְסוֹף מַחֲרִיב אֶת בֵּיתוֹ, וּמְאַלְמֵן אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמְיַתֵּם אֶת גּוֹזָלָיו, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ מִמֶּנּוּ, וּמַחֲלוֹקוֹת רַבּוֹת בָּאוֹת עָלָיו, וּדְבָרָיו אֵינָן נִשְׁמָעִים, וּמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם וְשֵׁם אָבִיו וְשֵׁם רַבּוֹ, וְגוֹרֵם שֵׁם רַע לוֹ וְלִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. מַאי הִיא? אָמַר אַבַּיֵּי: קָרוּ לֵיהּ: "בַּר מֵיחַם תַּנּוּרֵי". רָבָא אָמַר: "בַּר מְרַקֵּד בֵּי כּוּבֵי". רַב פָּפָּא אָמַר: "בַּר מְלַחֵךְ פִּנְכֵּי". רַב (הונא) [שְׁמַעְיָה] אָמַר: "בַּר מָךְ רָבַע".

א״ר יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה שנאמר (עמוס ו ד) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק וכתיב בתריה (שם) לכן עתה יגלו בראש גולים: תנו רבנן כל ת״ח המרבה סעודתו בכל מקום לסוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינן נשמעים ומחלל שם שמים ושם אביו ושם רבו וגורם שם רע לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. מאי היא אמר אביי קרי ליה בר מיחם תנורי. רבא אמר בר מרקד בי כובי. רב פפא אמר בר מלחך פינכי. רב הונא אמר בר מך רבע:

מז זְעִירִי הֲוָה קָא מִשְׁתַּמִּיט מִינֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דַּהֲוָה אָמַר לֵיהּ: נָסִיב בְּרַתִּי. יוֹמָא חַד הֲווּ קָאַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, מַטוּ לְעוּרְקְמָא דְּמַיָּא, אַרְכְּבֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן אַכַּתְפֵיהּ וְקָא מַעֲבָר לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אוֹרַיְתִין כְּשֵׁרָה, בְּנַתִּין לָא כָּשְׁרָן? מַאי דַּעְתִּיךְ? אִילֵימָא מִדִּתְנָן: עֲשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל: כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי, וְיִשְׂרְאֵלֵי. אַטּוּ כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, כּוּלְּהוּ סְלִיקוּ? כִּי הֵיכִי דְּאִשְׁתַּיּוּר מֵהַנֵּי, אִשְׁתַּיּוּר נַמִּי מֵהַנֵּי. אִשְׁתַּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסֹלֶת נְקִיָּה וְעָלָה. עוּלָא אִיקְלַע לְפוּמְבְּדִיתָא, לְבֵי רַב יְהוּדָה, חַזְיָהּ לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ, דְּגַדִּל וְלָא נָסִיב. אָמַר: מַאי טַעְמָא לָא קָמִנְסִיב לֵיהּ מַר אִיתְּתָא לִבְרֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: מִי יָדַעְנָא מֵהֵיכָא אַנְסְבֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ אַנָן, מִי יַדְעִינָן מֵהֵיכָן קָאַתִּינָן? דִּלְמָא מֵהַנָךְ דִּכְתִיב: (איכה ה׳:י״א) "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה". וְכִי תֵּימָא: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִלְמָא מֵהַנָךְ דִּכְתִיב: (עמוס ו׳:ד׳) "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם", וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרֻמִּים. וּמְגַדֵּף בָּהּ רַבִּי אַבָּהוּ: (אלא מעתה) אִי הָכִי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים", מִשּׁוּם דְּמַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרֻמִּים, יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים זֶה עִם זֶה, וּמְדַבְּקִים מִטּוֹתֵיהֶם זוֹ בְּזוֹ, וּמַחֲלִיפִין נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה, וּמַסְרִיחִים עַרְשׂוֹתָם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶם. אָמַר לֵיהּ: הֵיכִי נַעָבִיד? אָמַר לֵיהּ: זִיל בָּתַר שְׁתִיקוּתָא, כִּי הַאי דְּבַדְקֵי בְּנֵי מַעֲרָבָא, כִּי מִינְצוּ בֵּי תְּרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, חָזוּ, הֵי מִינַיְהוּ דְּקָדִים וְשָׁתִיק, אַמְרֵי: הָא, מְיֻחָס טְפֵי. אָמַר רַב: שְׁתִיקוּתָא דְּבָבֶל הַיְנוּ יִחוּסָא. אֵינִי? וְהָא אִיקְלַע רַב לְבֵי שַׁפִי חַלָא, וּבָדַק בְּהוּ, (היכי בדק?) [מַאי] לָאו, לְיוּחֲסִים, לָא, *)) אִי שַׁתְקֵי אִי לָא שַׁתְקֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, [שֶׁמֶץ] פְּסוּל יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָם לִדָּבֵק אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בְּזוֹ, שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ לִדָּבֵק בַּחֲבֶרְתָּהּ.