עמוס ו:יא מדרש: שיר השירים רבה, קוהלת רבה וויקרא רבה

נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, נֵרְדְּ נֵרְדִּינוֹן, כַּרְכֹּם כְּמַשְׁמָעוֹ, קָנֶה, זֶה קְנֵה בֹשֶׂם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל, כג): וּקְנֵה בֹשֶׂם. וְקִנָּמוֹן, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר קִנָּמוֹן הָיָה גָּדֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ עִזִּים וּצְבָאִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ. מֹר אִינְמַרִינוֹן, וַאֲהָלוֹת, רַבִּי יֵסָא אָמַר פִּילְטָא, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ אֲהָלוֹת, רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא דֶּרֶךְ אֹהָלִים, וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהוּא פּוֹסֶה כְּאֹהֶל. וּמֵהֵיכָן הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְקַשְּׁטוֹת וּמְשַׂמְּחוֹת לְבַעֲלֵיהֶן כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִן הַבְּאֵר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מִן הַמָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, ט): מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ וגו', מִמַּה שֶּׁנָּתוּן תַּחַת הַשֵּׁן מִמֶּנּוּ הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַצְּנוּעוֹת וְהַכְּשֵׁרוֹת מִתְקַשְּׁטוֹת וּמְשַׂמְּחוֹת לְבַעֲלֵיהֶן כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כְּתִיב (עמוס ו, יא): כִּי הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים, לָא דָמֵי הָדֵין רִיסָה לְהָדֵין בִּיזְעָא, הֲדָא רִיסָה אִית מִנָּהּ אֲלִיסִים, וְהָדֵין בִּיזְעָא לֵית מִנָּהּ אֲלִיסִים.

בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּחֲנוֹת בְּמַחְלֹקֶת בְּהַר סִינַי, יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, כְּתִיב (תהלים יח, י): וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד. וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת, עַל שֶׁנִּשְׁתַּפְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּחֲנוֹת בְּמַחְלֹקֶת עַל הַר סִינַי, יִדְלֹף הַבָּיִת, (שופטים ה, ד): גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. דָּבָר אַחֵר, בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּימֵי יִרְמְיָה, יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, (ישעיה כב, ח): וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה, גָּלֵי דְכַסְיָיה. וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת, עַל יְדֵי שֶׁנִּשְׁתַּפְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּימֵי יִרְמְיָה, כְּתִיב (עמוס ו, יא): כִּי הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה אֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים, אָמַר רַבִּי הוּנָא לָא דָמֵי הָדֵין רְסִיסָה לְהָדֵין בְּקִיעָה, מָה הָדֵין בְּקִיעָה לֵית מִינֵיהּ אָלִיסִים, וְהָדֵין רְסִיסָה אִית מִינֵיהּ אָלִיסִים. דָּבָר אַחֵר, בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, רַבִּי כֹּהֵן פָּתַר בְּאִשָּׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָאִשָּׁה מִתְעַצֶּלֶת לִבְדֹּק עַצְמָהּ בְּעוֹנָתָהּ, נַעֲשֵׂית דָּוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו, לג): וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ. וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם, עַל יְדֵי שֶׁמִּשְׁתַּפֶּלֶת מִלִּבְדֹּק עַצְמָהּ, נַעֲשֵׂית זָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו, כה): וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ וגו'.

רַבִּי כֹּהֵן פָּתַח (קהלת י, יח): בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וגו', עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּחֲנוֹת בְּמַחְלֹקֶת לִפְנֵי הַר סִינַי, יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, (תהלים יח, י): וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד, (קהלת י, יח): וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם, עַל יְדֵי שֶׁנִּשְׁתַּפְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּחֲנוֹת בְּמַחְלֹקֶת (קהלת י, יח): יִדְלֹף הַבָּיִת (שופטים ה, ד): גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. דָּבָר אַחֵר, בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעַצְּלוּ יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּימֵי יִרְמְיָה, יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (ישעיה כב, ח): וַיְּגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה, גַּלֵּי דְכַסֵּי. וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם, עַל יְדֵי שֶׁנִּשְׁתַּפְּלוּ מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בִּימֵי יִרְמְיָה, יִדְלֹף הַבָּיִת (עמוס ו, יא): כִּי הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה אֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים, מָה הָדֵין רְסִיסָה אִית מִינָהּ אָלִיסִים, וְהָדֵין בְּקִיעָה לֵית מִינָהּ אָלִיסִין לָא דָמוּ לַהֲדָדֵי. דָּבָר אַחֵר, בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם הַזֶּה מִתְעַצֵּל לְכַסּוֹת אֶת רֹאשׁוֹ כָּרָאוּי, יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, הֲרֵי הוּא נַעֲשָׂה רֶאוּמָטִיקוֹס, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם, עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם הַזֶּה מִשְׁתַּפֵּל לְקַנֵּחַ גּוּפוֹ כָּרָאוּי יַעֲלֶה גּוּפוֹ חֲטָטִין. רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַר קְרָיָא בְּאִשָּׁה, עַל יְדֵי שֶׁהָאִשָּׁה זוֹ מִתְעַצֶּלֶת מִלְּכַסּוֹת אֶת עַצְמָהּ כָּרָאוּי, יִמַּךְ הַמְּקָרֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כ, יח): וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִלְתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם, עַל יְדֵי שֶׁהָאִשָּׁה הַזּוֹ מִשְׁתַּפֶּלֶת מִלִּבְדֹּק עַצְמָהּ בְּעוֹנָתָהּ, יִדְלֹף הַבָּיִת, הֲרֵי הִיא מִתְרַבָּה בְּדָמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא טו, כה): וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, טָבִיתָא אַמְתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה בּוֹדֶקֶת בְּחָבִיּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישָׁה יָשְׁבָה לָהּ, אָמַר לָהּ הָא קְהִיתִין, אָמְרָה לֵיהּ, לָא, כֵּיוָן דְּאִיתְבּוֹנֵן אָמַר וַוי דְּהָא אָזֵיל חַמְרָא, אָמְרָה לוֹ עַל כָּל חָבִית וְחָבִית הָיִיתִי בּוֹדֶקֶת וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֶלָּא בָּזוֹ, אָמַר לָהּ תִּתְיְהֵב לִיךְ נַפְשָׁךְ הֵיךְ כְּמָה דִּיהַבְתְּ לְנַפְשִׁי.