וְהָיָ֗ה אִם־כִּלָּה֙ לֶֽאֱכוֹל֙ אֶת־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ סְֽלַֽח־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃
אוצר מדרשים
ארבע גזירות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלו אותן, משה אמר וישכון ישראל בטח (דברים ל״ג כ״ח), בא עמוס וביטלה, מי יקום יעקב כי קטן הוא וכתיב נחם ה' על זאת וגו' (עמוס ז׳). משה אמר ובגוים ההם לא הרגיע (דברים כ״ח ס"ה), בא ירמיה וביטלה ואמר הלך להרגיע ישראל (ירמיה ל״א ב'). משה אמר פוקד עון אבות (שמות כ') בא יחזקאל וביטלה ואמר הנפש החטאת היא תמות (יחזקאל י״ח). משה אמר ואבדתם בגוים (ויקרא כ״ו ל״ח) בא ישעיה וביטלה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו' (ישעיה כ״ז י״ג).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(ע״ב) רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו׳ וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב״ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש״ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופתא דכתיב (שם) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרי צדיקי בשמך (עמוס ז ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (ש״א יז יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב״ה הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח והיינו דאמר ר״ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה׳ אמר הקב״ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח:
מדרש תהילים
למנצח. זה שאמר הכתוב (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל. ר' יהודה אומר מן המדבר זכו שניתן להם תורה על ידי משה רבינו שנאמר (שמות לא יח) ויתן אל משה. וממתנה נחליאל נחלו עבודה זרה ואמרו לעגל (שם לב ד) אלה אלקיך ישראל. מנחליאל במות משנחלו עבודה זרה בא עליהם מלאך המות שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו. ומבמות הגיא שגרמו לאותו צדיק שנקבר בגיא. והוא שירמיה אמר להם (ירמיה ב כג) ראי דרכך בגיא. ורבנן אמרי ממתנה נחליאל נחלו להקב"ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה. וממדבר מתנה שזכו לקבל את התורה מן המדבר. אמר דוד הואיל וכן הוא אני אזמר על שתיהן למנצח אל הנחילות. דבר אחר וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה והיה להם המים [כנחל] שכל אשה שהיתה רוצה ללכת מבית אביה לבית בעלה היתה הולכת בספינה. וכן אמר דוד (תהלים קה מא) הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך שהבאר נתן לי מתנה נחלתי אותו. וכן הוא אומר (איכה ג כד) חלקי ה' אמרה נפשי. אמר להן הקב"ה אני חלקכם ואתם חלקי שנאמר (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו. אמר דוד הואיל וכן הוא אני מזמר על נחלתי. אל הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותי ועל הנחלה שנחלתי אתכם. ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו שעד שלא ישתו מן הבאר מה היו אומרים (שמות יז ז) היש ה' בקרבנו. מששתו אמרו (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. בשתי נחילות נחלנו אותך ונחלנו את התורה. וכן אמר דוד (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם. וארץ צבי נחלתי שנאמר (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים. מהו צבאות שהכל צובין בה. משל למלך שהיה יושב על שלחנו והיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן והיה עושה לו מתנות והיה בה שדה אחת והיו הכל צובין בה. אמר להן זה הוא שלי. וכן הוא אומר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים. ולמי נתן חלקו לבנו הקטן. כך יעקב חבל נחלתו. וכתיב (עמוס ז ב) מי יקום יעקב כי קטון הוא. ואף בית המקדש נחלה וכן הוא אומר (במדבר כד ה) מה טובו אהליך יעקב. ומה טובתן כנחלים נטיו. מה הנחל הזה אדם יורד בו טמא ועולה טהור אף בית המקדש נכנס בו בעוונות ויוצא בלא עוונות. וכן משה אומר (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו הארץ. נחלה זו בית המקדש. אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר: