לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִשְׁתְּךָ֞ בָּעִ֤יר תִּזְנֶה֙ וּבָנֶ֤יךָ וּבְנֹתֶ֙יךָ֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְאַדְמָתְךָ֖ בַּחֶ֣בֶל תְּחֻלָּ֑ק וְאַתָּ֗ה עַל־אֲדָמָ֤ה טְמֵאָה֙ תָּמ֔וּת וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃ (ס)
עין יעקב
מו אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ג:כ״ד) "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן". אָמַר לֵיהּ (רבינא) [רָבָא] לְרַב אַשִּׁי: אַנָן, בְּסוֹבְלֵי חֳלָאִים מַתְנִינָן לָהּ. אָמַר רַב עָנָן: כָּל הַקָּבוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ קָבוּר תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ, כְּתִיב הָכָא: (שמות כ׳:כ״א) "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי", וּכְתִיב הָתָם: (דברים ל״ב:מ״ג) "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". עוּלָא הֲוָה רָגִיל, דַּהֲוָה סָלִיק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נָח נַפְשֵׁיהּ בְּחוּץ לָאָרֶץ. אַתּוּ אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר: אַנְתְּ עוּלָא (עמוס ז׳:י״ז) "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת". אָמְרוּ לוֹ: אֲרוֹנוֹ בָּא. אָמַר לָהֶם: אֵינוֹ דּוֹמֶה קוֹלַטְתּוֹ מֵחַיִּים, לְקוֹלַטְתּוֹ לְאַחַר מִיתָה. הַהוּא גַּבְרָא דְּנָפְלָה לֵיהּ יְבָמָה בֵּי חוֹזָאָה, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא. אָמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמֵיחַת וּלְיַבְּמָהּ? אָמַר לֵיהּ: אָחִיו נָשָׂא כּוּתִית וּמֵת, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, וְהוּא יֵרֵד אַחֲרָיו? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כָּךְ אָסוּר לָצֵאת מִבָּבֶל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף, דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: אֲפִלּוּ מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי־כּוּבֵי. הַהוּא דְּנָפַק מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי כּוּבֵי, שַׁמְתֵּיהּ רַב יוֹסֵף. הַהוּא דְּנָפַק מִפּוּמְבְּדִיתָא לְאִיסְתּוּנְיָא, שָׁכִיב. אָמַר אַבַּיֵי: אִי בָּעִי הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן הֲוָה חַיֵּי. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כְּשֵׁרִין שֶׁבְּבָבֶל, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קוֹלַטְתָּן, כְּשֵׁרִין שֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, בָּבֶל קוֹלַטְתָּן. לְמַאי? אִילֵימָא לְיוּחֲסִין? וְהָאָמַר מַר: כָּל הָאֲרָצוֹת עִסָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִסָּה לְבָבֶל. אֶלָּא לְעִנְיַן קְבוּרָה.
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
א״ר אלעזר כל הדר בא״י שרוי בלא עון שנאמר (ישעיה לג כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א״ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. אמר רב ענן כל הקבור בא״י כאלו קבור תחת המזבח כתיב הכא (שמות כ כ) מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם (דברים לב מג) וכפר אדמתו עמו. עולא הוה רגיל דהוה סליק לא״י נח נפשיה בח״ל אתו אמרו ליה לר׳ אלעזר אמר אנת עולא (עמוס ז יז) על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חווזאה אתא לקמיה דר׳ חנינא א״ל מהו למיחת וליבמה א״ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו. אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא״י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבודיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבודיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף. ההוא דנפק מפומבדיתא לאיסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבל א״י קולטתן כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן למאי אילימא ליוחסין והאמר מר כל הארצות עיסה לארץ ישראל וא״י עיסה לבבל אלא לענין קבורה:
מדרש תנאים
קשה גלות שהיא שקולה כנגד הכל שנ' (דב' כט כז) ויתשם ה' מעל אדמ' ואומ' (ירמ' טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואומ' (עמ' ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ואומ' (ירמ' כב י) אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה ומה נאמ' בו (שם יט) קבורת חמור יקבר בכו בכה להולך זה כניה מלך יהודה (שם נב לג) ושנא את בגדי כלאו ונתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל נמצינו למדין שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יכניה מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המל' ואוכל ושותה בטרקליני מלכים: