קהלת א:ב מדרש: מדרש תנחומא, דברים רבה, שיר השירים רבה ומדרש לקח טוב

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, כַּטּוֹב כַּחֹטֵא, כַּנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא (קהלת ט, ב). שְׁלֹמֹה הָיָה מַבִּיט וְצוֹפֶה בְּכָל הַדּוֹרוֹת בַּצַּדִּיקִים וּבָרְשָׁעִים, וְרוֹאֶה דְּבָרִים שֶׁמַּגִּיעִים לָרְשָׁעִים, מַגִּיעִים לַצַּדִּיקִים, וְאוֹמֵר: זֶה רָע בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (קהלת ט, ג), הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל. מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק, זֶה אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה (בראשית יח, יט). וְלָרָשָׁע, זֶה נִמְרֹד שֶׁהִמְרִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶה מֵת וְזֶה מֵת. הֲרֵי, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע. לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא. לַטּוֹב, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב). וְלַטָּהוֹר, זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי (ש״א טז, יב). וְלַטָּמֵא, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. דָּוִד בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּנְבוּכַדְנֶצַּר הֶחְרִיבוֹ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ. וְלַזֹּבֵחַ, זֶה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִזְבַּח שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַשְּׁלָמִים (מ״א ח, סג). וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, זֶה יְרָבְעָם שֶׁבִּטֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲלוֹת לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַיִם (מ״א יב, כח), זֶה מָלַךְ אַחַר זֶה. כַּטּוֹב, זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב). כַּחוֹטֵא, אֵלּוּ מְרַגְּלִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, חֲטָאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא). מֹשֶׁה לֹא נִכְנַס לָאָרֶץ, וּמְרַגְּלִים לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. כַּנִּשְׁבָּע, זֶה צִדְקִיָּה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׂבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים (דה״ב לו, יג). וְנִתְעַוְּרוּ עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר (מ״ב כה, ז). כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא, זֶה שִׁמְשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם (שופטים טו, יב). וְנִתְעַוְּרוּ עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאחֲזוּהוּ פְּלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו (שם טז, כא). לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, זֶה רָע בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ (קהלת ט, ג). דָּבָר אַחֵר, כַּטּוֹב כַּחוֹטֵא. כַּטּוֹב, אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן. כַּחוֹטֵא, אוֹתָן שֶׁחָלְקוּ, קֹרַח וַעֲדָתוֹ שֶׁקָּרְבוּ כְּדֵי לַחֲלֹק עַל מֹשֶׁה וְנִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' (במדבר טז, לה). וּבָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן נִכְנְסוּ לְהַקְרִיב, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם (ויקרא י, ב). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַח קְרָא, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה (קהלת ב, ב), מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁשּׂוֹחֲקִים בְּבָתֵּי טַרְטֵיאוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקָסֵיאוֹת שֶׁלָּהֶם. וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה, מַה טִּיבָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִהְיוֹת עוֹשֶׂה שָׁם. דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל. אָמַר רַב אַחָא, אָמַר שְׁלֹמֹה דְּבָרִים שֶׁשּׂוֹחֲקִין עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין הוֹלְלִים. כְּתִיב: לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב וְגוֹ' (דברים יז, טז). וּכְתִיב: וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְווֹת סוּסִים (מ״א ה, ו). וּכְתִיב: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים (דברים יז, יז). וּכְתִיב: וַיְהִי לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת נָשִׁים (מ״א יא, ג). וּכְתִיב: וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ מְאֹד (דברים יז, יז). וּכְתִיב: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים (מ״א י, כז), וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת, אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא, הָיוּ אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת. תַּנֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אֲפִלּוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁל זָהָב הָיוּ, דִּכְתִיב: אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה (דה״ב ט, כ). וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה הָעֲטָרָה הַזֹּאת בְּיָדְךָ, רֵד מִכִּסְּאֲךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרַד מַלְאָךְ בִּדְמוּת שְׁלֹמֹה וְיָשַׁב עַל כִּסְּאוֹ. וְהָיָה שְׁלֹמֹה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים בְּכָל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בִּירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר: אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם (קהלת א, יב). וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ, שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתַּטֶּה וְאוֹמֵר אֲנִי קֹהֶלֶת. וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בְּקָנֶה, וְנוֹתְנִין לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין לֶאֱכֹל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר, וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי (שם ב, י). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: קָנֶה בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: קוֹדוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: קַו שְׂרַרְתֵיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שְׁלֹמֹה, הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת (שם א, ב). לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל (שם ב, ב). אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִיל, יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, יִשְּׂאוּ בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְבַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם (איוב כא, י-יג). כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ, מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ (שם פסוק טו). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה. חַיֵּיכֶם, אֲנִי מְאַבֵּד זִכְרְכֶם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְּקוּם וְגוֹ' (בראשית ז, כג). דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל, מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עַל הַסְּדוֹמִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְגוֹ', מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְגוֹ', נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְגוֹ', לֹא הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי שָׁחַץ (איוב כח, ה-ח). כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ נִשְׁכָּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ, מִיָּד פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר וְגוֹ' (שם פסוק ד). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה (קהלת ב, ב). חַיֵּיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְגוֹ' (בראשית יט, כד). דָּבָר אַחֵר, לִשְׂחֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל. מַה מְּעֻרְבָּב שְׂחוֹק שֶׁשָּׂחֲקָה מִדַּת הַדִּין עִם אֱלִישֶׁבַע בַּת עֲמִינָדָב, שֶׁרָאֲתָה אַרְבַּע שְׂמָחוֹת בְּיוֹם אֶחָד. רָאֲתָה יְבָמָהּ מֶלֶךְ, וּבַעֲלָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאָחִיהָ נָשִׂיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ סְגָנֵי כְּהֻנָּה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּן, יָצְאוּ שְׂרוּפִים. נֶהְפְּכָה שִׂמְחָתָהּ לְאֵבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן.

דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר הוֹכִיחָן הָיוּ אוֹמְרִים זֶה מוֹכִיחֵנוּ משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (במדבר טז, טו): לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, לָזֶה נָאֶה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (שמות יח, יא): עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וגו', הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אוֹמֵר עַתָּה יָדַעְתִּי, אֶלָּא יִתְרוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁחִזֵּר עַל כָּל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא מָצָא בָהֶם מַמָּשׁ וְאַחַר כָּךְ בָּא וְנִתְגַּיֵּר, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר עַתָּה יָדַעְתִּי. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (קהלת א, ב): הֲבֵל הֲבָלִים, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אֵין לוֹ פְּרוּטָה לֶאֱכֹל וְהוּא אוֹמֵר הֲבֵל הֲבָלִים, אֶלָּא שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א י, כז): וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּיְרוּשָׁלָיִם כַּאֲבָנִים, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הֲבֵל הֲבָלִים. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (קהלת ג, יא): אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לֹא אָכַל מְאוּמָה מִיָּמָיו וְהוּא אוֹמֵר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, אֶלָּא שְׁלֹמֹה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים א ה, ז): וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָבִים הָאֵלֶּה וגו' וְלֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר, מַאי וְלֹא יְעַדְּרוּ דָּבָר, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּר' חֲנִינָא שֶׁהָיוּ מְבִיאִין לוֹ תְּרָדִין בִּימוֹת הַחַמָּה וְקִשּׁוּאִין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (דניאל ד, לב): וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לֹא שָׁלַט עַל שְׁנֵי זְבוּבִין מִיָּמָיו וְהוּא אוֹמֵר וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, אֶלָּא נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דניאל ב, לח): וּבְכָל דִּי דָאְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בְּרָא וְעוֹף שְׁמַיָא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר וְכָל דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין. דָּבָר אַחֵר, אִלּוּ אַחֵר אוֹמֵר (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, הָיוּ אוֹמְרִים זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ טִיבָהּ שֶׁל מִדַּת הַדִּין, וְהוּא אוֹמֵר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, אֶלָּא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים קג, ז): יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמשֶׁה, לָזֶה נָאֶה לוֹמַר הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יז): תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ, אַתְּ מוֹצֵא צַדִּיק מוֹלִיד צַדִּיק, רָשָׁע מוֹלִיד רָשָׁע, צַדִּיק מוֹלִיד רָשָׁע, רָשָׁע מוֹלִיד צַדִּיק, וְכֻלְּהוֹן יֵשׁ לָהֶם מִקְרָא, וְיֵשׁ לָהֶם מָשָׁל, וְיֵשׁ לָהֶם מְלִיצָה. צַדִּיק מוֹלִיד צַדִּיק, יֵשׁ לוֹ מִקְרָא, וְיֵשׁ לוֹ מָשָׁל, מִקְרָא דִּכְתִיב: תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ. מָשָׁל, סִרְכָא דַּאֲקִים תְּאֵנִיתָא. רָשָׁע מוֹלִיד רָשָׁע, יֵשׁ לוֹ מִקְרָא, וְיֵשׁ לוֹ מָשָׁל, וְיֵשׁ לוֹ מְלִיצָה, מִקְרָא דִּכְתִיב (במדבר לב, יד): וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, מָשָׁל (שמואל א כד, יג): כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע. מְלִיצָה מִנַּיִן, מַה יְּלֵדַת חִפּוּשִׁיתָא קְרוּצֵי בִּישֵׁי מִנָּהּ. צַדִּיק מוֹלִיד רָשָׁע, יֵשׁ לוֹ מִקְרָא (איוב לא, מ): תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ, מָשָׁל, מוֹלִידִין דְּלֵית כְּוָתְהוֹן, מְרַבְּיָן דְּלָא דַמְיָן לְהוֹן. רָשָׁע מוֹלִיד צַדִּיק, יֵשׁ לוֹ מִקְרָא (ישעיה נה, יג): תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, מָשָׁל, מִן סַנְיָא נָפֵק וַרְדָּא, אֲבָל שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ, חָכָם בֶּן חָכָם, צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, אַוְוגִיטוֹס בֶּן אַוְוגִיטוֹס, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה כָּתוּב בָּזֶה, דָּוִד מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְזֶה מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה. דָּוִד מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וּבְנוֹ מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. אָבִיו בָּנָה אֶת הַיְסוֹדוֹת, וְהוּא בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת. אָבִיו מָלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְזֶה מָלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. דָּוִד כָּתַב סְפָרִים, וּשְׁלֹמֹה כָּתַב סְפָרִים. דָּוִד אָמַר שִׁירִים, וּשְׁלֹמֹה אָמַר שִׁירִים. דָּוִד אָמַר הֲבָלִים, וּשְׁלֹמֹה אָמַר הֲבָלִים. דָּוִד אָמַר דְּבָרִים, וּשְׁלֹמֹה אָמַר דְּבָרִים. דָּוִד אָמַר מְשָׁלִים, וּשְׁלֹמֹה אָמַר מְשָׁלִים. דָּוִד קִלֵּס בְּאָז, וּשְׁלֹמֹה קִלֵּס בְּאָז. דָּוִד בָּנָה מִזְבֵּחַ, וּשְׁלֹמֹה בָּנָה מִזְבֵּחַ. דָּוִד הִקְרִיב קָרְבָּן, וּשְׁלֹמֹה הִקְרִיב קָרְבָּן. דָּוִד הֶעֱלָה אֶת הָאָרוֹן, וּשְׁלֹמֹה הֶעֱלָה אֶת הָאָרוֹן. דָּוִד מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ב, יא): וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּשְׁלֹמֹה מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ט, ל): וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלַיִם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. דָּוִד מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כח, ד): וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכָּל בֵּית אָבִי וגו', וּשְׁלֹמֹה מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ד, כ): יְהוּדָה וְיִשְרָאֵל רַבִּים וגו'. דָּוִד בָּנָה אֶת הַיְסוֹדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כח, ב): וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וגו', וּשְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ. דָּוִד אָמַר דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג, א): וְאֵלֶּה דִבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים וגו', וּשְׁלֹמֹה אָמַר דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, א): דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָיִם. דָּוִד אָמַר הֲבָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לט, ו): אַךְ כָּל הֶבֶל כָּל אָדָם נִצָּב סֶלָּה, וּשְׁלֹמֹה אָמַר הֲבָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א, ב): הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. דָּוִד אָמַר מְשָׁלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כד, יג): כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וגו', וּשְׁלֹמֹה אָמַר מְשָׁלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א, א): מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. דָּוִד כָּתַב סְפָרִים, דִּתְהִלִּים נִכְתַּב עַל שְׁמוֹ, וּשְׁלֹמֹה כָּתַב סְפָרִים, מִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים. דָּוִד קִלֵּס בְּאָז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכו, ב): אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם וגו', וּשְׁלֹמֹה קִלֵּס בְּאָז, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, יב): אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר וגו'. דָּוִד הֶעֱלָה אֶת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, כה): וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וּשְׁלֹמֹה הֶעֱלָה אֶת הָאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ח, א): אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. דָּוִד אָמַר שִׁירִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כב, א): וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת וגו', וּשְׁלֹמֹה אָמַר שִׁירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, הוֹאִיל וְאַתְּ מַקִּישׁוֹ, מַקִּישׁוֹ מִכָּל צַד, מָה אָבִיו נִמְחַל לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יב, יג): גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת, אַף זֶה כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר שְׁלשָׁה סְפָרִים: מִשְׁלֵי, וְקֹהֶלֶת, וְשִׁיר הַשִּׁירִים.