קהלת א:טו מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), רות רבה (לרנר) ורות רבה

גְּמָרָא. תַּנְיָא: (קהלת א) "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן". (כיצד?) זֶה שֶׁבִּטֵּל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ שֶׁל עַרְבִית, (ותפלה) [אוֹ שֶׁבִּטֵּל תְּפִלָּה] שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ שֶׁל עַרְבִית. "וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת", זֶה (שמנוהו) [שֶׁנִּמְנוּ] חֲבֵרָיו לִדְבַר מִצְוָה, וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ בַּר הֵי הֵי לְהִלֵּל: מַאי דִּכְתִיב: (מלאכי ג) "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ", הַיְנוּ 'צַדִּיק', הַיְנוּ 'עֹבֵד־אֱלֹהִים'! הַיְנוּ 'רָשָׁע' הַיְנוּ 'לֹא־ עֲבָדוֹ'! *)) אָמַר לֵיהּ: 'עֲבָדוֹ' וְ'לֹא־עֲבָדוֹ', תַּרְוַיְהוּ, צַדִּיקֵי גְּמוּרֵי נִינְהוּ, אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְשׁוֹנֶה מֵאָה וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם חֲדָא זִימְנָא, קָרִי לֵיהּ: "לָא עֲבָדוֹ"? אָמַר לֵיהּ: אִין, צֵא וּלְמַד מִשּׁוּק שֶׁל חַמָּרִים; עֲשָׂרָה פַּרְסֵי בְּזוּזָא, עֲשָׂרָה וְחַד פַּרְסֵי בִּתְרֵי זוּזֵי. אָמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְבַר הֵי הֵי, וְאַמְרֵי לָהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיה מח) "הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי"? מְלַמֵּד, שֶׁחִזֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת [לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל], וְלֹא מָצָא לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה טוֹבָה אֶלָּא עֲנִיּוּת. אָמַר שְׁמוּאֵל וְאִי תֵּימָא רַב יוֹסֵף: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: יָאָה עֲנִיּוּתָא לְיִשְׂרָאֵל (כורדא) [כְּבַרְזָא] סוּמְקָא לְסוּסְיָא חִיוְרָא.

רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שלא יוכלו לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. א״ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן ר״ש בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילתו ונתעוות ואי זה ת״ח הפורש מן התורה:

(דף ט ע״ב) תניא (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקן כיצד זה שביטל ק״ש של שחרית או של ערבית ותפלה של שחרית או של ערבית וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. אמר ליה בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו א״ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו אבל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת. א״ל משום חדא זימנא קרי ליה לא עבדו א״ל אין צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזא עשרה וחד פרסי בתרי זוזי: